חופה של זוג חילונים

א. החתן והכלה יכולים לפתוח אותו, שכן לא סביר שאיסור יינם נאמר על האדם עצמו (האם אסור לאדם שאינו שומר שבת לפתוח יין עבור עצמו?). אין חובה להרחיק את האדם מעצמו. להבדיל מסתם יינם, לגבי נסך יש לדון שכן יין נסך הוא איסור חפצא והיין נאסר בחפצא ולכן לכאורה הוא אסור גם על העוע"ז עצמו. ויש לפלפל בזה.
ב. הדרישה מהעד להיות שומר שבת למרות שהחתן אינו כזה לא נראית לי בעייתית. זו דרישה מעד כשר (וכידוע זו עדות לקיום הדבר). אין דרישה שהחתן יהיה שומר מצוות כתנאי לתחולת הקידושין שלו.
ג. לכן לא הייתי מיקל בשום דרישה הלכתית מחייבת (מעכבת). בדרישות שהן מנהג או משהו שאינו מעכב יש מקום להקל גם עבור דתיים.
ד. שיטתי היא שמצוותיו של אדם שאינו מאמין בקב"ה או במעמד הר סיני אינן מצוות ועבירותיו אינן עבירות. שאלו אותי בעבר איך הקידושין שלו תקפים, ועניתי שקידושין הם חוזה. מי שחותם על החוזה מחויב לו (הוא אומר שהוא מתחייב כדת משה וישראל, על כל מה שהיא אומרת, גם אם אינו יודע מה בדיוק זה כולל). מצוות קידושין (עד כמה שיש כזאת, לדעתי ספק רב אם גם ברמב"ם זו מצווה), כמובן אין לחתן כזה. אבל החוזה נכרת והוא תקף.
ה. לא הייתי מטיף לזוג חילוני להינשא כדמו"י. איני בטוח שיש לזה ערך רב. אבל אם הם רוצים אין מניעה לערוך טקס כזה ויש לעשות אתו על כל פרטיו ודקדוקיו.
ו. לאידך גיסא, לפעמים יש דרישות של זוגות כאלה לשוויוניות. רק הבוקר מישהו שאל אותי לגבי חתימה נוספת של הכלה על הכתובה. אמרתי לו שלדעתי אין בעיה הלכתית בזה, אבל איני מבין את אופנת השוויוניות הזאת (כמו שהחתן יקבל טבעת, ושיסובב את הכלה בסוד נקבה תסובב על ידי גבר וכדומה). הרי הכתובה היא התחייבות של החתן לכלה ולא להיפך. זה לא שוויוני. אז אם גם הכלה  תחתום זה יהפוך לשוויוני? השוויון תלוי במהות ולא בטקסים. ולאידך גיסא, הרצון שהכלה תיתן טבעת גם הוא שטות בעיניי. מעשה הקידושין הוא שוויוני לגמרי, שכן נדרשת הסכמה של שני הצדדים. צורת החלת הקניין היא שהגבר נותן טבעת. אבל זה טקס ולא משהו מהותי, ולכן איני מבין מדוע זה מפריע למישהו. ולחלופין, אם גם הכלה תיתן טבעת זה ישנה משהו? כל אלו הם אופנות מקושקשות וחסרות כל טעם וריח.
בקיצור, מי שרוצה טקס הלכתי צריך לקבל אותו כפי שהוא ולא לבלבל את המוח. ומצד הרב המחתן גם לדעתי אין סיבה וגם לא הצדקה לשנות מאומה. ההלכה היא הלכה, ומי שלא רוצה שלא יקנה.
כאמור, יש דרישות שיש לדון בהן הלכתית בלי קשר לחילונים. כתיבת הכתובה בארמית. טקסי הסיבובים למיניהם. שרק גברים מברכים שבע ברכות ועוד. בכל זה יש מקום להקל גם לדתיים ובלי קשר לחילונים.
לגבי רמת הדתיות של העד הוא אמור להיות שומר שבת. יש מקום להכשיר עד שאינו שומר שבת בימינו, שכן בימינו זוהי נורמה מקובלת והיא אינה אומרת שהוא עד לא אמין (כמובן בהנחה שהבעיה במחלל שבת היא אמינותו). יש עוד סיבות להכשיר גם אם הבעיה אינה אמינות (למשל, אם הבעיה לתת לגיטימציה לעבריין, כיום יש סברה לומר שהעבריינים אינם מיעוט שולי אלא רוב הציבור ולא סביר שנותנים להם להיות ראש ממשלה ונשיא ביהמ"ש העליון אבל לא יכולים להיות עד קידושין). ואכן יש פוסקים שהכשירו כיום חילונים לעדות. אמנם בעדות קידושין נוהגים להחמיר, כנראה מפני שזו עדות לקיום הדבר ולא עדות בבי"ד שדורשת אמינות. אבל אני בספק האם באמת יש לחלק, שכן סו"ס נדרש עדות, ואם הוא עד כשר לעדויות בבי"ד אין סיבה לא להכשירו לקיים דבר בקידושין.