חיים מול כלכלה. דעת תורה.
מהי דעת הרב בעניין.
האם יש הצדקה למנוע את "קריסת הכלכלה" על חשבון חיים של יהודי אחד?
ועם מדובר בכמה אלפי יהודים שינצלו על חשבון קריסת הכלכלה?
ועם מדובר בזקנים?
ועם מדובר בזקן בודד שיודעים שנותר לו חודש אחד לחיות? ואם 5 שנים? ואם 50 שנים?
מה המחיר על פי דין תורה שמותר לשלם ב "דיני נפשות" כדי להציל ב "דיני ממונות".
ואם אין כזה מחיר האם מכך נובע שמקבלי ההחלטות הם פושעים על פי דין (תורה, או דין אזרחי) וצריכים להיכנס לכלא? שהרי הם אפשרו את התפשטות הנגיף ואת המוות במגיפה. כשהכל היה צפוי מראש. על מנת לא למוטט את הכלכלה.
בהחלט כן. ראשית, מפני שקריסת הכלכלה יש לה השלכות קריטיות על חיי אדם. אבל גם מעבר לזה, חיים נורמליים של החברה מצדיקים סיכון חיים. דוד המלך מורה לשואלים צאו ופשטו ידיכם בגדוד. וכך היא מלחמת הרשות להרחיב את נחלת המלך בלי שיש סיכון חיים ממשי.
כתבתי על כך מזווית מסוימת במאמרי על "לא תגורו" (ראה שם על צרכי ציבור כפיקוח נפש):
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99
אין כאן קו חד אבל העיקרון נכון והוא מקובל על כל מי שאני מכיר, דתי או חילוני. איני מכיר מישהו שאוסר לנסוע ברכב בכביש למרות שבכל שנה מתים מאות בתאונות. ועוד דוגמאות לרוב.
יש 2 הבדלים מאוד גדולים בין מוות מתאונה לבין מוות ממגיפה.
1. בתאונה המוות נובע מרשלנות. וכל אדם בוחר לקחת את הסיכון ולהיזהר במידת הצורך. (ואדם שיכור שמסכן אחרים אסור לו לנהוג ברכב כי אז הוא פושע). במגיפה המוות הוא ודאי לאחוז מסויים מהאנשים שנדבקים. ואדם שיוצא החוצה בזמן מגיפה דומה למי שנוהג שיכור שמסכן אחרים.
2. בתאונה המוות מקומי רק המעורבים בתאונה נפגעים. במגיפה אדם אחד יכול להפיץ את הנגיף לכלל המדינה ואז כולם מתים. ולכן הטיפול במגיפה דורש ערבות הדדית אחרת המגיפה תמשיך להתפשט. מספיק שאחוז אחד יפרו את הכללים והמגיפה לא תיפסק.
ודווקא נראה שה "ולא תגורו מפני איש" נובע שאין לפחד מכל אותם מפחידנים באשר לאסון הצפוי מפני "קריסת הכלכלה". הכלכלה קורסת? אז מתחילים מחדש. משנים את כללי הכלכלה.
ואפשר להוסיף שבין כך הכלכלה מבוססת הלאוואות וריביות שהן איסור תורה מפורש.
ובכלל, הרי גם מצד התורה מתחילים את הכלכלה כל 50 שנה.
אז לכאורה כלכלה קורסת זה מצב תקין ולא פסול כמו שזה נראה. רק שזה יכול להפחיד, בייחוד את אלו שיש להם הרבה הון.
ועדיין לא ענית מה המחיר של דיני נפשות מול דיני ממונות. כמה שווים חיים של אדם אחד. איך מתמחרים.
בתורה יש אסור "לא תרצח" אין איסור "לא תהרוס את הכלכלה של המדינה".
ההבדלים לא רלוונטיים. אתה שאלת האם יש מחיר לחיי אדם, והראיתי לך שיש.
עניתי לך שיש מחיר ושאין לי קריטריון חד. כמו מאה אלף דברים אחרים שאין להם קריטריון חד.
למה לי קרא סברא הוא.
באמת שבלבלת אותי, ההבדל בין קריסת עסק בודד לקריסת כלכלה של מדינה זה חשוב, אבל ההבדל בין תאונה של אנשים בודדים להשמדת כל העם בגלל אחד שמפיץ את הנגיף זה לא חשוב?
אם היו אומרים לרב שעליו להמית עצמו בשביל צמיחת הכלכלה אז הרבה היה מסכים?
אז אם הכלכלה כל כך חשובה, אולי נשלח את כל הזקנים לעזאזאל כדי להועיל לה. איפה הגבול?
אם זה חצי קריסה כן אפשר להרוג? איך רב ניגש לפסוק בזה, על פי עצת כלכלן בעל אינטרסים?
הצלחת לבלבל אותי מה כאן מבלבל אותך.
אענה שוב: יש מחיר לחיי אדם. נקודה. אין לי קו ברור לקבוע מהו. לכן יש לשקול כל מצב לגופו, כמה חיי אדם מול כמה נזק כלכלי ולמי.
מבר לזה שכדאי לא להיסחף. אף עם לא מושמד בגלל הנגיף. אבל זה סתם צדדי.
אז אסכם את תשובתך לפי הבנתי המוגבלת
הרב מתיר שליחת אנשים אל מותם ביודעין בבחינת רצח "קרוב למזיד" כאשר
זה נועד להציל את קריסתם של הבנקים ובעלי העסקים והשיטה הכלכלית המונהגת במדינת ישראל.
במילים אחרות, הרב התיר למקבלי ההחלטות לעבור על "לא תרצח" כדי שתזות כלכליות של כלכלנים מסויימים מהמאה הקודמת לא יתבררו ככאלו שלא עומדות במבחן המציאות כאשר היא כוללת מגיפה.
הרב לא מבסס את דבריו כלל על התורה כשהחליט שחיים על פי התזה הכלכלית המדוברת הם "חיים נורמליים של החברה" שמרוב שהם נורמליים הם "מצדיקים סיכון חיים". הרב לא הביא שום ראיות לכך שמדובר ב"חיים נורמליים". הוא פשוט קובע או מניח שזה כך.
הרב לא מזכיר אף לא במרומז את העניין שה"חיים הנורמליים" הללו מנוגדים לתורה.
אני לא נוהג לשקר, ולכן איני רואה למה עליי להזכיר שזה מנוגד לתורה. אין ולא היה בעולם ולו פוסק אחד שחולק על כך. הסברתי שיש בזה גם פיקו"נ וזה מותר גם בלי קשר לפיקו"נ. אבל אתה כדרכך נחרץ ללא שום בסיס (כפי שהערתי לך עכשיו בשרשור מקביל). בהצלחה.
אם כך יוצא, שהיטלר שהקפיד על הצלת גרמניה ושלח 6 מיליון יהודים אל מותם כדי להציל את כלכלת גרמניה מקריסה ואת העם הגרמני מהשפלה הוא בעצם סוג של צדיק.
ונראה שהרב היה מתיר לצורר ימ"ש לו היה פונה אל הרב לצורך קבלת עצה או פסיקה בנידון שמותר לשלוח יהודים למשרפות ולתאי הגזים כיוון שמה שעומד על הפרק הוא הצלת הכלכלה הגרמנית והחזרת החיים הגרמניים להיות נורמליים על פי תפיסתם. ואין זה משנה אם תפיסתם נכונה או מוטעית כיוון שאין פוסק אחד שמתנגד.
בדיוק.
מזה מזהיר הנביא
יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה: לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר:
והקורונה באה לחשוף את האמת
וכדי לחשוף את האמת הזאת כאן באתר כן אפשר לשלם בחיי אדם ע"י צירה נאמנת הקורונה תליט"א.
רוּחַ-אִישׁ, יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ
רוחיה דגברא תסובר כרהניה
צִינִיּוּת פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יְזַהֶה אוֹתָה
סרקסטא יקושא באורחא דעיקשא דחש לקמחיה ידע לה
הבאתי משהו נחמד שראיתי מַחֲלֵהוּ=קורוניה בתרגום וראה רשי במקום.
צִנִּים פַּחִים זה 328 וקורונה זה 367 אז לא מסתדר
תשמע מתברר שאתה בסה"כ בחור חביב והתייחסתי אליך בתוקפנות יתר. לא אמשיך עם הטעות הזאת.
דבר אחרון. הפסוק הזה עצמו גם הוא נגוע בכישוף. הפסוק אומר "רוח איש יכלכל מחלהו, ורוח נכאה מי יישאנה". פירוש: הרוח של האדם יכולה לאפשר לו להחזיק מעמד גם בתחלואים גופניים (או סתם מוטיבציה, או ממש רפואה כמו פלצבו), אבל אם הרוח עצמה נכאה ומדוכאת אז מי יישאנה? קשר כזה הוא מכושף כמו שלימוד תורה יכול לכלכל את העולם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer