חיסונים לקורונה

ידוע ששלושה דברים הם: ענישה, השלכות, ומניעה. ענישה כיצד – מי שלא התחסן ישלם תעריף כפול באגרת טלוויזיה ולא יוכל להפשיר קרקעות בחמש השנים הקרובות. השלכות כיצד – מי שלא התחסן ישלם תעריף מלא בבית חולים אם יחלה בקורונה. מניעה כיצד – מי שלא התחסן לא יוכל להיכנס למקומות עם קהל.
ענישה והשלכות לכאורה תלויות אכן בבחירה, ומי שלמשל נאלץ רפואית לא להתחסן אין סיבה להעניש אותו או לחייב אותו בהשלכות. אבל מניעה בפשטות אינה קשורה כלל לבחירה. נראה שכאן אתה עוסק רק במניעה ואעפ"כ תולה אותה בבחירה. מדוע זו לא רכיבה על שני רכשים?

(אציין באגב שאני עצמי לעולם איני מבדיל כלל בין ענישה לבין השלכות. ענישה והשלכות הם בסה"כ אך ורק תמריץ כדי שיעשו דברים ותו לא מידי).

אתה מציג זאת חד מדיי. יש מקום להתחשב במי שנאנס ולא התחסן גם בהקשר המניעה.

ומה לגבי השלכות (במקרה מחלה – השתת מחיר טיפול, ביטול דמי מחלה ואבטלה, תעדוף ירוד וכו') וענישה (יציאה על אף אי חיסון – קנס, מעצר, שלילת רישיון, איסור החזקת חיות מחמד וכו') לאחד שמרצונו בחר לא להתחסן?

והאם זה תלוי במניע שלטענתו מניע אותו – אדישות, חשש מתופעות לוואי או תוצאות בלתי ידועות, לא מאמין בחיסונים, לא רוצה דקירה וכאב מקומי באיזור החיסון למשך יומיים וכו'.

לדעתי אין מקום לענישה בכלל. לאדם מותר לפעול כהבנתו כל עוד אינו פוגע באחרים. השתת תשלום על הטיפול עקרונית כן אפשרית.

זאת אולי בקשה טיפשית אבל תוכל בבקשה לנסח בקצרה את ההצדקה להבחנה בין נשיאה בהשלכות ההחלטה האישית לבין ענישה?

זה נראה לי מובן מאליו. ענישה ניתנת למישהו שנהג לא בסדר (לדעתי זה אמור להיות לא בסדר גם לשיטתו). אם מישהו נהג לפי מיטב הבנתו אין מקום להעניש אותו. אבל ודאי שעליו לשאת בתוצאות מעשיו והחלטותיו. וכי אני אמור לשאת בתוצאות (להידבק)?
כמובן שאני מניח שענישה היא סנקציה/גמול ולא למניעה או הרתעה בלבד. מניעה או הרתעה ניתן להפעיל גם כלפי מי שאינו אשם או שנהג כשורה לשיטתו (למשל מי שעובר על החוק כי אינו מסכים איתו).

בס"ד ג' באדר פ"א

על עמדתו של הרה"ג רצון ערוסי, ראו בכתבה: 'להגביל תנועה למי שמסרב להתחסן' (באתר 'ערוץ 7').

בברכה, מנשה פיש"ל הלוי זוכמיר

תודות