חיתון עם גר שהתגייר בבית דין טועה

אני מניח שלאורך כל הדורות היו מחלוקות הלכתיות בדברים שמעכבים את הגיור… אם ככה לפי מה שאתה כותב היינו צריכים להיות מפורדים ומחולקים, ונראה שכל הדורות החולקים קיבלו לחיקם גם מגויירים של ברי הפלוגתא שלהם. אני טועה?

כן (אתה טועה). אף אחד לא קיבל גיור בלי קבלת מצוות או בלי טבילה. המחלוקות הן בהיקף המצוות, רמת הבירור, גיור לאישות וכדומה.
כמו שלא קיבלו גירושין של בית משפט, כפי שרצו להנהיג רבני צרפת במאה ה-19-20. מחלוקות הן לגיטימיות בתוך מסגרת הלכתית מינימלית.

הרב, אם נלך שלב אחד אחורה, מה הקריטריונים לקבל בית דין כבית דין לגיטימי (לעניין גיור)? נניח ואני לא מקבל את הפסיקה שלהם לגבי היקף המצוות, רמת הבירור שהם עשו בפועל עם המתגייר וכו'? כלומר, נניח שהם כן מסכימים שצריך קבלת מצוות ברמה העקרונית, אבל יש מחלוקת לגבי הפרטים.

בית דין מוכר עם דיינים ת"ח הוא בחזקת לגיטימי. אבל זה לא נותן הכשר לכל מה שהם עושים. אם הם יחרגו מחוץ לגבולות הסבירים של ההלכה אין להכיר במעשיהם. סמיכה לדון אינה רישיון חיסול 007. בירורים עובדתיים או בחירה בין דעות קיימות זה המנדט של בי"ד, אבל לא החלטות שמנוגדות להלכה. אף אחד לא מציע להכיר בגיור של רפורמים, כי זה ודאי מחוץ לגדר של ההליך (וכמובן גם ה'דיינים' פסולים.

סליחה לא הבנתי איפה הגבול עובר.. אם אחד מהראשונים סבר שטבילה בפני בית דין מעכבת והשני שבר שלא כי הם חולקים בהבנת התלמוד האם האחד לא יקבל את מגויריי בית דין חברו?
ואם כן מה זה שונה בצורך מקבלת מצוות? למה שיטה זו לא לגיטימית. אני חושב שאותם רבנים באמת ובתמים חושבים ומוכנים להוכיח שקבלת מצוות לא מעכבת… למה פה זה מחוץ לגבולות הסבירים?
כל אחד והגבולות הסבירים שלו. כל עוד שנינו מסכימים על העקרונות (שהתלמוד מחייב ואנחנו רק מתווכחים בפרשנות) אז למה שלא נקבל את הגרים שלהם.
אני חושב שזו טעות לחשוב ככה אבל גם בנוגע לטבילה בפני בית דין היו ראשונים שחשבו שזה מעכב ומי שחושב אחרת טועה, למה פה הם כן קיבלו את גריהם?

בהרבה מחלוקות אני חושב שבתי דין או רבנים נוקטים בגישות מנוגדות להלכה (כפי שאני תופס אותה) ובכל זאת הם עדיין בתוך המסגרת ואם אני אלך למקומו של רב פלוני אנהג כפי הבנתו למרות שלדעתי זו טעות (אני מדבר עקרונית). האם לדעתך, במקום שברור לי שאותו רב טועה בהוראתו איני צריך להקשיב לו? במצב כזה בטל איסור לא תתגודדו?
למה בחירה בין דיעות קיימות זה כן לגיטימי? האם בגלל שהם קיימות הם לא טעות? ומה שונה שיטה שאני המצאתי היום לשיטה שראשון המציא לפני אלף שנה? דעה היא דעה וצריך לבחון אותה לגופה, ולא אם היא הייתה קיימת או לא.

אם הם חושבים שיש מקום לשיטה כזו בתוך המסגרת ההלכתית, אז מה אם אני חושב שלא. זה קיים כמעט בכל סוגיה הלכתית שאנחנו מוצאים שיטות שאפשר לשלול אותם בקלות ולהראות למה הן חסרות שחר, אבל בכל זאת אנחנו מתייחסים אליהם כלגיטימיות כדי לקדש את הפסיקה האוטונומית.

הגבול עובר איפה שאני מחליט שהוא עובר. אם אתה מצפה ממני להכיר במעשה של בי"ד, אני זה שקובע האם אני מכיר בזה או לא. לכל אדם יש שני גבולות בהקשר זה: גבול הטעות וגבול הלגיטימיות. יש טעויות לגיטימיות ויש טעויות לא לגיטימיות.