חלק מהויכוחים, סוף היכולת האנלטית- התערבות היכולת האינטואיטיבית?

אהלן
האם יש מקום בו ישנה הכרעה שנקבעת בצורה אינטואיטיבית, שלא בהכרח תתקבל בצורה אנלטית, ואין זה אומר כי אינה נכונה? כי אין תשובה חד משמעית מצד ההיגיון.
לדוגמה:
אדם עם אינטליגנציה שכלית ורגשית גבוהה עלול להרגיש כי האחר כועס עליו, כשיסביר זאת בצורה לוגית לאדם עם אינטליגנציה רגשית נמוכה (שלא קולט דברים כאלה) אך שכלית גבוהה (שנשען רק על הניתוח הלוגי שמבוסס כמובן על אינטואיציה), לא תהיה מסקנה לוגית חד משמעית לכל אחד מהצדדים (כועס/לא כועס), אך אין זה אומר כי שניהם טועים. וזה שלא בוחר צד (כי אין הכרעה), אין סיכוי שיהיה צודק, כי אין פונקציה שאומרת 'כלום' מבין השניים, לכן יאלץ לבחור שלא ע"פ ההיגיון, מה גם שההיגיון אומר שאם לא יבחר, בוודאי שלא יהיה צודק.
או לדוגמה, ההיגיון מורה שתורת הקוונטים לא מתאימה לחוקיות שההיגיון עובד לפיה, אך שאר החושים (המבוססים גם כן על אינטואיציה) קולטים כי מתממשת, בניגוד לסברה ההגיונית. ההיגיון מורה לסמוך במידת-מה על שאר החושים, כדי שהוא עצמו יוכל לעבוד. אחרת, ההיגיון לא יוכל לקלוט כלום (אין מה לנתח).
נוסף לשאלה שנשאלה, אשמח לדעת האם יש לך מאמר מפורט בנוגע לנושא הנל.
 
תודה!