חסד מול לימוד תורה

שלום עליכם
הנצי"ב בפירוש לשיר השירים (ג, פסוק ו), רינה של תורה כותב כך:
מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן. באשר סיפר המשורר אשר מצאוהו השומרים היינו גדולי תורה שהם היו סובבים בעיר בעסקי גמילות חסדים. בא שלמה בשיר כמתמיה על הדבר שיהיו תלמידי חכמים גדולי תורה מתנתקים מלמודם ועוסקים בגמילות חסדים. ואמר מי זאת. כלל האומה הישראלית.
עולה מן המדבר. דשם היו כמעט כולם לומדי תורה, כדתניא כמה פעמים במכילתא לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן, והמה כתימרות עשן. דבאמת היה כל הדור מצויינים באהבת ה' כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'… וידוע דאהבה נמשל לאש כדכתיב מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (להלן ח' ז'), וכמו אש הנאחז בעץ רטוב מעלה תימרות עשן, מפני שהמים שבאותו עץ הוא מנגד לטבע האש, ככה מי שאחוז באש אהבת ה' על פי שקידת התורה, והוא נמשך אחרי דברים המפריעים את הדביקות הרי זה נמשל לתימרות עשן.
ואמר מקוטרת מור ולבונה וגו', כבר כתבנו בפרשה א' מקרא ג' ובכ"מ דגמילות חסד נמשל לבשמים. והנה כמו שיש הרבה מיני בשמים, יש מריחים בלי שום פעולה וטורח, ויש שאינם מריחים אלא אחר הדיכה או שריפה, ויש מושגים בנקל כמו לבונה שנזרק מן הים, ויש שאינו מגיע לאדם אלא בטורח הרבה כמו מור הנלקט בין הקוצים, וככה יש הרבה אופנים גמ"ח. זה נמשל למור וזה ללבונה, וזה לאבקת רוכל, ומשום שאין כח ליצה"ר לפתות תלמיד חכם לבטל מדברי תורה לדברי רשות, על כן מפתה אותם להיות עוסקים בכל אופני גמילות חסדים, ואמר המשורר כמתמיה על העולה מן המדבר וראוי להיות אחוז באהבת ה' על ידי התורה, והנה הוא כתמרות עשן ע"פ עסקי גמילות חסדים הרבה, וגם זה הוא אינו נכון באמת שהרי תלמוד תורה גדול מגמילות חסדים, והוא יכול להעשות ביד אחרים… משום הכי משתדל יצה"ר בכל עוז להמציא לפני עוסקי תורה עניני גמ"ח, רק שיהיו בטלים מדברי תורה, ומזה למדנו כמה גדול כח התורה ועל האדם המעלה להתחזק הרבה שלא יהא נפתה לעצת יצה"ר.
בתחילת הדברים משתמע שהת"ח ממש עוקר את לימודו בשביל החסד ולכן עליו להמשיך בתורה. אבל מסוף הדברים שכותב שיכולה להיעשות על ידי אחרים, משמע שגם קפיצה לעשות חסד לא יעשה אלא ימשיך בלימודו.
יש לי קושי בדבריו, הן מצד עצם הדברים שת"ח לא יעסוק בחסד, והן בגלל מקורות רבים בגמרות שתורה וחסד זה צמד ותורה בלי חסד זה לא תורה.
אביי האריך ימים כי עסק בחסד, ברור שמדובר בחסד שיכל להעשות ע"י אחרים, כי אם לא כן, כיצד רבא עסק פחות, הרי זה ככל מצוה שאם אינה יכולה להעשות ע"י אחרים מפסיק מלימודו.
אם לרב יש תשובה לדברי הנצי"ב, אשמח.
בתודה,