חסידות

זו גם דעתך למשל על ספר ה"תניא", וכל ספרי חב"ד לדורותיהם?
מקובל להסתכל עליהם כעל ספרים עם שיטה מסודרת ועמוקה(גם אם לא נכונה לשיטתך), שנוגעת בהרבה עניינים ולא רק בצמצום לאו כפשוטו

איני מתמצא מספיק כדי לקבוע. בהחלט מצאתי דברים מעניינים בחב"ד. אבל גם שם לדעתי יש לא מעט רעיונות עמומים עם מושגים לא מוגדרים.

אם אינני טועה טורים 104-106 עוסקים בזה, וגם טור 113

שלום רב

אשמח להבין מה הבעיה עם רעיונות עמומים ומושגים לא מוגדרים
לשם כך בדיוק נצטרך להעמיק בלימוד ולהגדיר את הדברים
גם אם הביטוי החיצוני יהיה קצת עמום
בתוככי הדעת אנחנו מרגישים הרבה פעמים בדברים שאנחנו לא מסוגלים להסביר
הגם שזה אכן מעיד על כך שאנחנו לא באמת מבינים אותם
אך אין זה מערער את עצם הקיום שלהם!

ככלל זה נשמע שיש לך בחילות מוורטים חסידיים
כשהכוונה להסברים אינסופיים במילים שאינן קשורים בהכרח לפשט הכתובים
האם לדעתך אותיות התורה הם ריקות מכל משמעות אחרת
לבד מהעניין המשתמע גם לילד בן 7
האם אין ערך לאותיות במובן המשקלי שלהם?
האם זיהוי של שורשים כדומים הוא קשקוש?
האם מילים דומות הם רק במקרה דומות?
והאם אתה קורא לזה משחקי מילים במקום לקרוא לזה בשם האמיתי – 'שעשועי תורה'
כש'לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי…'

איך אפשר לזלזל בתובנה שצפה ועולה מתוך הפסוקים מתוך רגש של יהודי ירא שמים ותלמיד חכם
בדרך שגם חז"ל השתמשו בהרבה מקרים
הגם שאפשר להיתלות בירידת הדורות או בהעדר מסורת מפורשת
אך מניין שדרשה שאינה קיום מעשי של התורה נמנעת מחמת חוסר מסורת.

הבעיה היא שבמקרים רבים הם לא אומרים כלום. משחקי מילים בעלמא. כתבתי לא פעם שלא תמיד ניתן להגדיר דברים היטב ויש משמעות גם לדברים לא מוגדרים. אבל זה כשאכן יש משמעות. ביחס לחסידות לדעתי ברוב המקרים זה לא המצב.
הבעיה אינה הניתוק מפשט הכתובים אלא היעדר תוכן.
אין לי בעיה עם תובנות שיוצאות מתוך רגש או ממדיטציה, וגם של יהודי שאינו ירא שמים. כל עוד אני מבין את התובנות הללו ויש בהן ממש.
וורטים חסידיים מעוררים בי בחילה בד"כ, אבל לא רק בגלל הניתוק מהכתובים. התלייה בכתובים זה סתם נלעג. הבעיה העיקרית היא שהתוכן לא מרשים אותי. בד"כ או טריוויאלי או חסר תוכן.