חשיבה מהירה מהדיבור והכתיבה (הסיבה לתופעה?)

[כוונת האבא הקדוש לשאלה המחוקה (תנצבה) שבה תהיתי על הגההופוביה (בשם סבא עקום) וביארתי בס"ד שהמקלדת לחוד והגהה עם העין לחוד. וכאן ביאר שאפילו בהגהה מטיסים ועוברים וכו' ואכתי קשיא שהרי כאן אין בו מתום פצע וחבורה וא"כ הדחף הוא בר כיבוש. מ"מ ר' אבא לימדתני פרק בקבלת ביקורת]

קשקשני.
אכן דבריך הנוקבים בשם הסבא קדישא העגום היו בהם תוך והמון קליפות השתדלתי לקחת את התוך ולנער את הקליפות.
שמח שלמדת אף ממני דבר מה על ביקורת, ואכן אני משתדל לעבור על מילותי שוב עקב ביקורתך על דברי לפחות פעם אולי פעמיים.
לא בושה ללמוד מכל אדם אף אם הוא מר קשקשני רק כדאי ואף מומלץ להוציא את הקוים הישרים מתוך הקשקשת.
לעצם התופעה;
נראה כי הרב במשפחת המהירים.
את עיקר שאלתי האם התופעה מוכרת לרב לא קיבלתי (ישירות). הרב כידוע אדם כשרוני ואני הקטן ראיתיהו לוקה בתופעה של קריאת התוכן בעיקר עם דילוג על המילות ובכך לשפוך את התינוק עם המון.
אפי' כאן כשהדיבור בעצמו על התופעה נפלה בידו התקלה.
ע"ע בתגובתו הנ"ל המוכיחה למעלה מכל ספק שהוא בהחלט נמצא בספקטרום האמור,נראה כי הרב קורא מהר משכותב (ולכך תוקף אדם על לא עוול בכפו) כך שמתוך דבריו כבר אין צורך כ"כ בחוקרים עליהם המליץ.
פוק חזי מעמא דבר… ודבריו כמשיח במהירות לפי תומו ביררו הספק.
שכוייעח.

אני אכן במשפחת המהירים, אבל כאן ממש לא נפלה טעות בידי. אני זה שהעיר לך על א"ת ב"ש. אבל מיציתי.

מטבעם של דברים בחסות העמימות אפשר להקצין, והנוטל ימוד לו מידה הנאותה לו. תמיהני אם איש מלבדך הבין שזאת לא רק הטרלה (שנועדה להימחק). גם אין מה לצפות מאחרים שיבינו ש'סבא עקום' זה אנוכי הצעיר קשקשני נ"י ויקישו אבא עגום סבא עקום. כיון שהשתמשת דווקא בתיאור את בש נתת מקום לטעות.
לגופה של הודעתך, אגב, יש שני מצבים נפרדים. כשחושבים על הרעיון עם חברותא וזה עוד מתגבש אז הדברים באמת מבולבלים וקופצניים ונשארים קצוות פרומים. אבל אחרי המו"מ והגיבוש, כשמציגים את העניין בכתב או בהרצאה אז אפשר (וצריך) להשליט את הסדר והבהירות והמבנה. לכן אגב גם יש שני סוגי חברותות בעיני: הקוטם והדולה. אחד קוטם, כל רעיון נגמז בעודו באיבו אלא אם הוא בבת אחת מאיר עיניים. ואחד דולה ומדלה, שאם אמרת משהו הוא מתעכב עליו קמעא לשקול האם יש בו משהו לדלות ממנו (או שתחתיו מרגלית), גם אם הוא לא סופי ולא פותר הכל וכו'. ועוד יותר ממה שהרגשתי את זה בחברותא בגמרא הרגשתי את זה בעבודה משותפת על מחקר יחסית ארוך טווח, ובהתקבץ שני דולים יחדיו נמלאת הארץ תנובה.

קשקשני.
מסכים הפעם עם כמעט כל פנינה.
רק שים לב איך הרב נפל בגלל האת בש למרות שטרחתי לציין מיד לאחר הדוגמא שלא התכוונתי לביקורת האת בש שלו, (שהייתה עדינה וממוקדת) אלא לביקורתו של קשקשני (שהייתה חריפה ומתנשאת).
ושוב הדבר מוכיח שאכן הרב במשפחת המהירים ו"המפספסים" מה לעשות אין מושלם הרב אינו אוטיסט … (הרב שם, שם).

ואגב שמע דבר שבעיניי הוא מפליא. הכרתי וכו' כמה וכמה מרצים ומעבירי שיעורים, וכמעט אני כולל כלל גדול שכל מרצה טוב מדבר לאט (באופן שביוטיוב אפשר בניחותא לשים אותו על פי 2). אם הדברים מיוסדים היטב אז סגולה טובה להבנה היא להסביר לאט.
היה לי למשל מרצה שהיה כסוס דוהר במרוצתו וגם נהנה להגיד את התשובה לפני השאלה (למשל הזכיר שכל השפעה לא יכולה להיות מהירה יותר ממהירות האור ואז הוקשה לו מה הדין במקל ארוך מאד שמזיזים אותו מקצה אחד ואז "מיד" הקצה השני זז. אבל לא עמד בשאלה אלא מיד אמר את התשובה ובצורה אגבית. רחש בחש בקהל מחוסר הבנה. ואז הוא מסביר שוב). בסוף זה יוצא הסבר של סדרה חשבונית. בהתחלה מסבירים בשני משפטים, ואז לא מבינים אז מסבירים בחמישה, ושוב לא מבינים אז מסבירים בשמונה וכו'. עדיף מלכתחילה להסביר בשמונה משפטים.
גם היה לי רב שהשיעורים שלו היו באמת מלאי תוכן ונאמרו במרוצה, אבל זה היה כמו לנהוג בכביש הבקעה. מגיעים ליעד אבל הכל מונוטוני ובלי תשומת לב אינך יכול להרגיש האם יש כאן קושיה עצומה על כל פירוש הרשבא בסוגיא מיניה וביה והיא ראויה להתכבד בה ולשנות עבורה סדרי עולם, או דקדוק לשון קל ברש"י שממנו משמע קצת דלא כפני יהושע אלא כמהרשא.
ובהא סליקנא שמסגולות ההסבר הטוב לבאר מתון, ולבאר מסודר, ולמזוג את הצורה בתוכן כדי להקל על השומע (ממש כמו מטבעות לשון ייעודיים. בגמרא למשל 'ליפלוג וליתני בדידה', 'ממה נפשך' – אלו מטבעות לשון שכבר השימוש בהם מגלה לך על סוג הטיעון שעומד לבוא כאן. ומי שיש לו קושיית ליפלוג וליתני בדידה כדאי מאד שישתמש במטבע הלשון (המצוין) הזה. הארכתי טובא ויצאתי מגדר העניין סורי.

האמת שיאמר לשבחו של הרב שבשיעורים עכ"פ הוא מדבר לאט וברור.

שיעורים איני מכיר אבל כ"ש בכתיבה שלו (שבעיניי היא למופת, ואגב באופן אישי אני גם מעדיף את הספרים הלא 'ערוכים'). אבל כאמור אני לא ממש מבין מה התלונה כאן. לא הייתה שום נפילה אלא רק רמזת ברמז הרומז על הארץ ולא הובנה רמיזתך. ומה שכתבת חריפה ומתנשאת (כניגוד לעדינה וממוקדת, ואחר העיון יש ליישב) האמת אומר שחשדתיך שההתנשאות היתרה הולידה את הדילוג על ההגהה ומ"מ כעת אפרוש ואבכה תרדנה שתי עיניי דמעה ועפעפיי יזלו מים.