טיעונים רציונאליים כהשפעה על שינוי עמדה – כישלון

שלום,
הרשה לי לחלוק על דבריך.
אני בעיקר מדבר על הנקודה השלישית – שהיא בעצם המענה שלך לעיקר טענתי בדבר הרלוונטיות של השכל לקביעת וגיבוש עמדות בחיינו.
אתה אמרת שאם יביאו לך ראיות חזקות וכו' אתה תקבל את האמונה אודות הקשר של חברך עם מלכת אנגליה. אמנם כמבן שזה לא נכון – אתה תמיד תחיה עם התחושה שיש כאן משהו מוזר. אתה תרגיש שאולי יש ראיות שאינך יכול לדחות אך מאידך אתה תסרב לקבל את התפיסה הזאת ולהרגיש חיבור אמיתי לידיעה זו. תמיד יקונן בליבך ספק כלשהו.
הטיעונים הלוגיים אכן בנויים על הנחות ואתה דיברת על שינויי הנחות אמנם אני מדבר שגם את ההנחות הללו – אי אפשר להצדיק ע"י טיעון רציונאלי. לדוגמא:
האם אתה יכול להשתמש בנימוק רציונאלי כדי לגרום למישהו לאכול? לא. או לחלופין לגרום למישהו לחיות? לא. כל מה שאתה יכול לעשות זה להוכיח לבן אדם שאם הוא יאכל הוא יוכל לחיות אמנם את עצם ההצדקה לחיות לא תוכל לספק לו ע"י טיעון לוגי. אדרבא, ככל שתנסה להצדיק דבר בטיעון לוגי אתה נתקל בבעיה: זה רק אומר שהדבר לכשעצמו אינו התכלית. לדוגמא: אם תנסה להוכיח לאדם שכדאי לו לקרוא את ספריך כי כך הוא יהפך לחכם הוא ישאל ומדוע להפוך לחכם? תאמר לו כדי להצליח בחיים. (כאן החכמה איבדה מערכה והפכה לאמצעי), ומדוע להצליח בחיים? כדי לחיות חיים טובים (וכאן ההצלחה בחיים איבדה את ערכה והפכה שוב לאמצעי). ולמה לחיות חיים טובים? כל נימוק רציונאלי יגרום לדבר לאבד את ערכו ולהפוך לאמצעי ולא למטרה…

נראה לי שאנחנו חוזרים על עצמנו. הבברתי מה שהיה חי להסביר, ולדעתי עניתי לכל שאלותיך. כנראה שאיננו מסכימים (ואולי זה גופא מוכיח את דבריך. אלא שלפי זה אינני מבין מדוע אתה מעלה כלפיי טיעונים אם בין כה וכה לא אשתכנע)

ראה כאן הדגמה יפהפיה:
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=2750536848303001&id=237561492933895

היי, ההדגמה הייתה נחמדה. אתה טוען שאנחנו ממחזרים את אותם דברים. אז אני אנסה לשאול אותך שאלה: האם לדעתך נוער שעוזב את הדת זה נובע מטיעונים רציונאליים? אני חושב שרוב האנשים שמתעסקים עם הנוער יאמר לך ואף יראו לך ע"י דברים שהייתי אומר שקרובים להוכחה מבחינת הנתונים, שמדובר בטענות רגשיות, בעיות מתוך הבית ועוד ועוד. מאידך, יכול להיות שאותו נוער מאמין ומוכן לקבל את קיומו של בורא ל עולם ושהתורה מסיני.
הסתירה הזאת מבחינתי מראה על כך שאת ההחלטות החשובות האנשים עושים מתוך שיקולים א-רציונאליים. מה דעתך על כך? אשמח אם תתייחס גם לדוגמא הזו.
תודה.

אתה שוב חוזר על עצמך. הטיעון הממוחזר הזה כאילו מי שעוזב עושה זאת תמיד מסיבות רגשיות אינו נכון. כל צעד שאדם עושה נעשה מסיבות מורכבות, רגשיות והגיוניות כאחת. לכן אם מטפלים במישורים הפילוסופיים זה משפיע על ההחלטה, גם אם לא באופן מוחלט. לשיטתך אין טעם בכלל לעסוק בלוגיקה כי תמיד הרגש הוא הקובע הבלעדי. זו שטות גמורה כמובן. כבר הסברתי לך שלשיטתך אין טעם גם בדיון הזה עצמו (איתי). למה אתה מעלה טיעונים ומצפה לתשובות, אם בין כה וכה כל אחד מאיתנו מונע מסיבות רגשיות?.זהו. מבחינתי הדיון הסתיים..

נתקלתי לא מזמן בדוגמא יפה לצורך בביסוס שכלי לאמונה:
https://www.akshiva.co.il/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94/%D7%94%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%97%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%94-%D7%A9%D7%9B%D7%9C/

אני חושב ששניכם צודקים, מצד אחד "העמדה הנפשית" (אתם מכנים זאת "רגש"). מצד שני הטיעונים השכליים – כולם מובילים לאמונה.
אני חושב שהעמדה הנפשית היא בד"כ הקובעת, והיא הבסיס לאיך שיתנהלו חייו של האדם. אם האדם בא ממקום של קבלת האמונה (עמדה נפשית של צניעות), יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את הטיעונים השכליים. ולהפך, אדם שבא מעמדה נפשית של גאווה יהיה לו קשה מאד לקבל טיעונים שכליים בעד האמונה, אפילו שבשכל שלו הוא יבין אותם ואף יצדד בהם. לכן כנראה נאמר "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת".

למרות שהעמדה הנפשית היא הבסיס, לדעתי כדאי מאד להיות עם טיעונים שכליים מחודדים מאד, כי בשעות קשות של העמדה הנפשית, כדאי מאד שהטיעונים השכליים יהיו במקום, כדי להמשיך להאמין.