ידיעה שמעל הזמן

ראיתי שבחלק מן הדיונים נקט הרב שיתכן שאין הקב"ה יודע את הבחירה העתידנית ואעפ"כ אין אי ידיעה זו מהווה כחיסרון כלפיו וכדו' וכו'.
ועתה חושבני שלא יתכן לנקוט כך מ"מ היות ומבחינת הקב"ה אין כל מושג כזה אשר נקרא זמן.
זהו תמציתו של הבליל.

הגה: וממילא פשוט ומובן שלא יתכן כלפיו המושג של העדר ידיעה בעתיד או בעבר או בכל זמן שהוא היות שכביכול הינו נמצא בכל עת ועת.

עדיין לא ברור. אתה מציע פתרון לסתירה, כלומר טוען שיכולה להיות ידיעה מראש של בחירה חופשית? או שאתה טוען שלמרות שזו סתירה לאמייתכן לשלולצאותה מהקב"ה?
ראה בסדרת טוריי על ידיעה ובחירה מה שכתבתי על ה"הסבר" הזה.

ראשית אני טוען שאף באשר שיובחן או יראה אותו היחס שבין הידעה והבחירה כסתירה, מ"מ לא תבוא התשובה בשלילת ידיעתו של הקב"ה כלפי הבחירה העתידנית. וזאת משתי סיבות:
א' אחר שאותה השלילה מהווה כחיסרון ח"ו כלפיו.
ב' היות שמ"מ מציאותו הינה מעל הזמן, קרי, אין כלפיו לפני אחרי או עבר ועתיד. וממילא לא יתכן לשלול את הקב"ה מידיעת העתיד, אחר ונמצא הקב"ה ברובד שמעל הזמן והעבר והעתיד.

ובאגב, אני חושב שכן יש פתרון אחר לשאלה הזאת, כגון בעוד וננקוט שהבחירה גרמה לידיעה ולא ההפך.
או כגון שננקוט שאחר וידיעתו של הקב"ה קיימת ברובד שמעל הזמן הידוע והנתפס בשכל אנוש, הרי שלא תובן או תוחזק אותה הידיעה כמוקדמת הן מבחינה פיזית והן מבחינה לוגית [גורם ונגרם].
וכן גם הבחירה עצמה שתבחר בפועל לא תהווה כנגרמת מתוקף אותה הידעה או כתוצאה ממנה, היות שידיעת אותה הבחירה מצד הקב"ה לא קדמה לה כלל,
כי כמו שהידיעה של אותה הבחירה הייתה מאז ומעולם מצד הקב"ה כשלעצמו כך גם הבחירה שנבחרה בפועל נעמדת מצד הקב"ה כנבחרה מאז ומעולם היות שמצד הקב"ה כשלעצמו אין כל זמן עבר הווה או עתיד.

לא בטוח שהבנתי את הפיוטים הללו. למה לא לכתוב ברור וחד? אתה כנראה מתכוון לענות שכתבת את שתי הטענות שהתלבטתי ביניהן. בכל אופן, הכל מוסבר בסדרת טוריי שם. על שתי הטענות.

כנראה שבאמת לא הייתי ברור. התכוונתי לכתוב שלא יתכן שהקב"ה כשלעצמו לא יידע את העתיד להיות כי ממילא ימצא הוא מחוסר ח"ו. [ובאגב גם עמדתי על הטענה הב' שכתבת].
ואכן ראיתי את הטורים שכתבת ויש לי כמה הערות.

א' לגבי המובא בשאלת ידיעה ובחירה אות ב' ציר הזמן: שנדחתה שם הטענה שהקב"ה מעל הזמן, מאחר שהיא מסבירה רק היאך הקב"ה יודע את העתיד להיות ומאידך איננה מסבירה מדוע אין עצם אותה הידיעה סותרת את הבחירה.
וחושבני ששני נידונים אלו תלויים חד ברעהו, כי בעוד והקב"ה יודע את העתיד להיות מחמת שהינו מעל הזמן [ולא מחמת צירוף סיבות עד לכדי ידיעת העתיד באופן טכני ובצורה דטרמיניסטית]. נמצא ממילא שידיעתו לא תתיישב לעולם עם קו הזמן העבר והעתיד שבמציאות שלנו, וממילא כך גם לא תהווה כגורם או כמכריח לאותה הבחירה הנעשית דווקא בזמן.
ובכך לא תובן הידיעה כקודמת לבחירה אלא כמגבילה אליו וכביכול כמלווה את הבחירה בלבד, ובאופן כזה שהידיעה או המידע הנתונים בהקשר לבחירה קיימים אך ורק באותה המציאות המשוללת מן העבר והעתיד [מציאותו כביכול של הקב"ה], ומאידך הבחירה בפועל קיימת במציאות הפועלת ע"פ הזמן [מציאותנו שלנו]. [ולכן גם דוגמת "הסיפור של אוסמו" לא שייכת לנידון דנן]

ב' לא נראה שבכוונתו של האוה"ח על התורה [בראשית ו', ה'], המובא במאמר שכתבת, לכך ששלל הקב"ה מעצמו את הידיעה. אלא נראה לי שכוונתו לכך ששלל הקב"ה את השפעת המידע בלבד כלפי הברואים, וא"כ ההפך הוא הנכון וכי לא נשללה הידיעה מן הקב"ה אלא דווקא מהברואים ומהשפעת הידיעה כלפיהם [מלשמש כהכרח לבחירה]

ג' הערה על דברי האוה"ח שם שכתבת שזה שהקב"ה מונע מעצמו את הידיעה דומה למצב שבו אוסמו לא היה נכנס לספריה ולא היה קורא את הספר.
לכאורה טעונה ביאור כי בכל זאת אחר שהקב"ה אכן שלל מעצמו את הידיעה היכן היא קיימת? בשונה מהמידע בספר של אוסמו שקיים מעצמו בלבד.

1. הסברתי מדוע אין כאן חיסרון.
2. הסברתי מדוע האמירה שהוא "מעל הזמן" (אני לא מבין מה היא אומרת) לא פותרת שום דבר.
3. לגבי אוה"ח הידיעה לא נמצאת בשום מקום. הוא מנע את קיומו של המידע על ידי מתן בחירה לנו.
4. כל השאר הוסבר.
מיציתי.

שאלה אחרונה: האם האמירה "אילו ידעתיו הייתיו" עולה בקנה אחד אם יחוס הקב"ה לזמן [הזמן מודע היטב אצל השכל]?

לא יכול שלא לחזור שוב: אתה מתנסח לא ברור. מושגים לא מוגדרים. מה פירוש ייחוס הקב"ה לזמן? חוצמזה, אנחנו מדברים על המושגים כפי שהם מופיעים אצלנו. אצלנו הכל נמדד במונחי זמן. גם את זה הסברתי שם.

חוויות כדוגמת טעם של פיצה גם כן נמדדת במונחי הזמן?
או למשל עצם הבנתנו שיש דבר כזה אינסוף גם כן נמדד כך?
האם ההווה הוא זמן?
[יחוס הקב"ה לזמן היינו הגבלת הקב"ה לבריאה שהוא עצמו ברא [כשל לוגי]. ואם הוא עצמו לא ברא את הזמן ממילא מאז ומעולם היה הוא מוגבל לזמן ומעולם לא היה מושלם…]