יהדות היא רק הלכה?

שהנושא המרכזי ביהדות אינו שמירת מצוות אלא עם ישראל.
לכן לדוגמא, הקמת מדינת ישראל זה מהלך חשוב בפני עצמו לפי היהדות, לא רק כהצלה מהגויים, אלא כהקמת גוף לאומי לעם ישראל וסיום הגלות.
לשמור מצוות באופן פרטי אפשר גם בגלות, אבל הקב"ה לא בחר ביחידים דתיים, אלא באומה, ולאומה יש ארץ ומדינה.

אז מה הטענה, שדרוזי שנלחם בצה"ל ושותף להקמת והחזקת המדינה הוא יהודי יותר מחרדי שמתנגד לה?
הטענה מכוח זה שלאומה יש מדינה היא בערך כמו לומר שלבנאדם יש רגליים ולכן הרגליים הם המגדיר היסודי של אדם.
מבחינתי הקמת מדינה ליהודים היא עניין לאומי כמו הקמת מדינה לבלגים או לטנזנים. אין בה עניין יהודי מהותי. מה עוד שכדי להגדיר יהדות על בסיס לאום או מדינה עליך להוסיף הגדרה מה נקרא לאום או מדינה יהודיים. אחרת זה מעגלי וריק. אני מניח שלא תגדיר כל אדם שמקים איזושהי מדינה כיהודי. זו צריכה להיות מדינה יהודית או ליהודים. ומה מגדיר יהדות לעניין זה?

לרב שלום,

אני רוצה לחזק את השואל. אי אפשר שלא לקרוא את התורה על פי המגמה שלה. התורה לא מכוונת יהודים בודדים לשמירת מצוות כדי שיזכו לחיי העולם הבא, ובטח שלא לשמירת מצוות למען פלפולים אין סופיים בהלכה. אדם כנה שקורא את התורה, חזור ושנה, מקבל הבנה שהמגמה שתהיה אומה שמכירה את אלוהים (כי הוא הכיר את אבותם), שישמרו תורה ומצוות למען בניין העולם. פסוקים כגון: "ממלכת כהנים וגוי קדוש", או "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", ועוד. הצורך של המצוות היה בדרך כלל לחזק המגמה הזאת, תוך כדי מלחמה בעבודת האלילילם והרוע בעולם.
אין המגמה הזאת באה להפקיע מהמצוות, אלא אפילו לחזק אותה. אבל היא בהחלט סותרת את הגישה הגלותית שהגענו לעולם הזה כדי לרצות את אלוהים ע"י החמרה במצוות ופלפול בתלמוד הבבלי (שנכתב בגלל צורך גלותי).
אני חושב שהרב הוא אחד מבין היטב את המציאות, לכן קצת מוזר לי שהרב לא רואה המגמה הזאת של התורה, ומתבונן בה רק על רקע חיוב מצוות ומשירה קפדנית של ההלכה.
בממענה לתגובת הרב לשואל, לא מדובר "ברגליים" אלא בראש, או בכיוון הראש לפחות.
אשמח לתגובת הרב

אני בטוח שהשואל מודה לך על החיזוק. 🙂
אבל לגופם של דברים לא הבנתי את טענתך ובפרט את התעלמותך ממה שאני כותב. היכן התייחסתי לפלפולים ולקפדנות בפרטי הלכה? היכן אמרתי שהתורה היא עניין פרטי ולא ציבורי? אתה נלחם כאן בטחנות רוח שבראת בדמיונך.
מה שאמרתי הוא שהתורה ביסודה זו הלכה. ההלכה פונה כמובן לפרט ולכלל. גם מדינה יהודית מיועדת לקיום ההלכה הציבורי. שאלתי למעלה מהי בדיוק ההגדרה של עם או מדינה יהודיים, במנותק מההלכה? מה יהודי בהם? האימא של רוב התושבים? צבע הכפתן של גולדקנופף? אתה חוזר על דבריו של השואל בהנחה שאם תחזור על אותם דברים לא מוסברים ולא הגיוניים זה נותן להם חיזוק. אבל חיזוק מהותי אמור להיות העלאת טיעונים חדשים ולא חזרה על טיעונים כושלים תוך התעלמות מהביקורת שלי עליהם. זו לא הצבעה לכנסת כאן.

[בסוגריים אוסיף שהשאלה מהי אותה תורה שבה עלינו לעסוק היא שאלה אחרת לגמרי. גם שם אני רחוק מלזלזל בה שכינית 'פלפולים', וקרוב מאד לזלזל ב'תורה' שעליה אתה מדבר (בד"כ שטויות אופנתיות שאין להן ולתורה מאומה). אבל כאמור זה לא הנושא כאן.]

נכון שחרגנו, אבל זה גם נושא חשוב
אני מתכוון שבגישת הרב, ואני לומד הרבה מהרב, כל המגמות הכלליות הן מכשוריות בלבד, העיקר זה שמירת ההלכה, שאצל הרב כוללת גם ציבור וגם פרט (הלוואי אצל כל הרבנים). איני מזלזל בהשקפה זאת, בכל זאת הגענו עד הלום בזכות שמירת ההלכה.
מאידך, שאני קורא את התורה, היום כבר בגיל 40, חזור ושנה, עם תורה שבע"פ לפחות עד התלמודים, איני יכול להתרשם שהמגמה הכללית, אינה מכוונת לפרט לצורך שמירת מצוות, אלא ליצירת אומה שיש לה פנייה ואמירה לכל העולם, בין היתר – דרך המצוות (שגם אותו ברא ה').
כדי לא להישאר ברמה התיאורית, אציע בפני הרב, האם הוא מקבל את הסברה שישראלי חילוני או מסורתי, שמתגייס לצבא, משלם מיסים, ואדם מוסרי באופן כללי (נניח שאינו אתיאסט), הרבה יותר קרוב למגמת התורה, מאשר חרדי הלומד 10 שעות ביום תלמוד, שומר מצוות מלא, מבלי שאכפת לו מהמצב המוסרי בארץ או בעולם, או אם גר בברוקלין או בירושלים.
מי מבינהם עדיף לא מבחינת שמירת המצוות, אלא מי מבין יותר את כוונת התורה (לא את ה' – לא מתיימר לכך).
מבטיח לא להציק לרב יותר בעניין זה.

טוב, אעזוב את זה שאתה שוב חוזר על המתח בין פרט לכלל, למרות שכבר הסברתי שדבריי לא נוגעים לזה בשום צורה (שוב, אני חש שאני עובר בבל תשחית המקלדת).
אתה כותב שפניה של התורה הם בעיקר ליצירת אומה שיש לה אמירה לעולם. נניח לצורך הדיון שאתה צודק (אני בכלל לא בטוח בזה). על איזו אמירה מדובר? להיות מוסרי? מה יהודי בזה? כל אדם בעולם צריך להיות מוסרי. האמירה שבה מדובר קשורה לאמונה וקיום מצוות (מחויבות דתית כלפי הקב"ה). לכן חילוני או דרוזי שמשרת בצבא או משלם מיסים אינו עושה מעשה יהודי בשום מובן. הוא לא שונה מהבלגי שמשרת בצבא הבלגי. עושה את חובתו האזרחית, וזה מצוין. אין לזה בדל קשר ליהדות. בטח לא כשהכוונות ביסוד העניין לא קשורות לתורה ולקב"ה. זהו שיבוש מחשבתי שנובעת מהתפיסה הציונית-דתית (עם המקף). היא לא מחייבת את זה, אבל מובילה לשיבוש הזה. ברגע שהופכים את הלאומיות למרכז התורה, שמים את המצוות והמחויבות הדתית בצד. לכן אני כל כך חולק על המקף.
ולסיכום, לדעתי לא תצליח לצאת מהלופ שמאלץ אותך בסוף להגיע להלכה. יהדות אינה מוסר, למרות שהמוסר חשוב גם ליהודים (בדיוק כמו לגויים). כשתדבר על אמירה יהודית של המדינה או התורה, אבקש ממך לתרגם את זה ולהסביר מהי אותה יהדות שבה מדובר (כבר ביקשתי פעמיים, ולא זכיתי למענה). לא תצליח לנתק זאת מההלכה.
סליחה, אבל איני יכול להימנע מעוד הערה. דיברת על הפסקת ההצקה. דיון מתמשך אינו הצקה, כל עוד עולים בו טיעונים חדשים וכל עוד מתייחסים לטיעונים שנאמרו קודם. חזרתיות בלי חידוש ובלי להתייחס למה שעלה במהלך הדיון היא אכן הצקה. כוונתי אינה לרדת עליך. אני כותב זאת לגמרי ברצינות. אם אתה רוצה לא להציק אינך חייב להפסיק את הדיון. אבל אתה כן צריך להתייחס למה שאני כותב ולהעלות טיעונים חדשים (מעבר לגילוי העובדתי לגבי גילך המופלג :)) ולא רק לחזור על אותו דבר.

לא ניתקתי את ההלכה מהיהדות. לא טענתי שיהדות היא מוסר. ברור שהמוסר הוא אונברסלי. היו בני אדם מוסריים לפני התורה.
הרמבם טען, שהמוסר וההלכה הם רק אמצעי, לקראת השלמות האנושית שהיא הכרת המושכלות והכרת ה', וחוזר חלילה לקיום המצוות בפועל (מו"נ – חלק ג' פ ' נא – נד). אני עם מסכים עם הדרך שלו – לא בטוח עם המסקנה. זאת קריאה משלו לתורה. בכל מקרה גם שמירת המצוות ודקדוק בהלכה הוא רק אמצעי ולא התכלית.
אז מה התכלית? הרב בעצמו מכיר את כל הדיונים סביב הנושא ולמה לי להלאות…
רק טענתי בהקשר של השאלה בפתיח, שקריאה נכונה של התורה מכוונת כנראה לא לתכלית של הלכה בלבד, אלא למשהו נוסף, והוא אומה שיודעת את ה', שומרת על דרך ה' (מצוות), ומקדמת את כל העולם לערכים של אמונה ומוסר ("עם חכם ונבון הגוי הזה"). טענתי שזאת קריאה כללית של התורה, מגמה, בריחוף מעל, אחרי שדנים בכל המקורות, בהם אנחנו דנים שנים על גבי שנים…
ביחס לדוגמא שהרב הביא עם הדרוזי, אין מקום להשוות, התורה אכן עוסקת במצוות שניתנו לעם ישראל, ומי נכנס לגדר עם ישראל, זאת שאלה הלכתית- מסכים. (אגב, לצורך הטיעון, אין ספק שדוד המלך ראה בקציניו הגויים, חשובים הרבה יותר מאחרון היהודים מאיזה שבט; נבואות ישעיה על הגויים "והביאותים אל הר קודשי וכו' וכו'. עוד נביאים רבים שעסקו בגויים ושאיפה לעולם צודק יותר (עמוס וכו'); אכן בפן ההלכתי גלודקפף מצטרף למניין, ולא אחי הדרוזי). כאן לא המקום למקורות הלכתיים שהרב מכיר כמוני אם לא יותר.
טענתי שהלאומיות הישראלית, כפי שבאה לידי ביטוי בספר התורה, ובכל תקופת ישראל בארצו, היא מגמה של התורה. אמנם זה לא תמיד צלח – אך ד' אמות שלהלכה הם רק בגלות (לא בגלל שהרמב"ם אמר זאת בהקדמה לפירוש המשנה, אלא כי זה פשוט מעוות להבין כך מהתורה).
לשאלת הרב – בגיל 20 חשבתי שיהדות היא לימוד גמרא ועיון בפוסקים תוך שמירת הלכה. בגיל 30 סברתי שעיון מקיף בפילוסופיה הוא העיקר (מעשה מרכבה). עם השנים אני משתדל להיות כנה עם עצמי, ועיון מקיף בתורה מביא למסקנה שעם ישראל, בארצו, כולל שמירת התורה – היא היא מגמת התורה (לא כיף לי להסכים עם רבותי מישיבת ההסדר, אבל בדיעבר יש משהו בדבריהם).
בקיצור, כל התורה מכוונת לתכלית, שאינה רק שמירת ההלכה. תנאי נחוץ, אך לא בלעדי.
הרב סולד מהציונות הדתית בגלל דעות קיצוניות כאלו ואחרות, כגון גזענות, אני מקבל זאת, רק טוען שבסיס הטענה נכון – זאת מגמת התורה.

לא יודע את מה באו לשרת שמירת המצוות ודקדוק בהלכה, האם הם אמצעי או לא. השאלה היא מה ההגדרה האלטרנטיבית שאתה מציע ליהדות. לא הצלחתי למצוא כזאת אצלך, פרט לאמירות כלליות ולא מחייבות ש'אני כבר מכיר'. לא, אני לא מכיר (לא אותן ולא בהן). גם אם יש תכלית למצוות, עדיין הדרך להגדיר יהדות היא קיום המצוות (והשגת התכלית העלומה באמצעותן). יש לך הגדרה אחרת? אתה טוען ששירות בצבא ותשלום מיסים מביא להכרת המושכלות וידיעת ה'? אני לא מצליח לחבר את המילים שלך לכלל טיעון קוהרנטי.
אני מחפש הגדרה ליהדות ולא ליהודי. אם אתה טוען שכל מה שעושה יהודי אתני (הגדרה גזענית: בן לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה) זו יהדות, הדיון שלי איתך הסתיים.
וממש לא משנה לי איזו רמת חשיבות דוד המלך ראה בקציניו. הוא ראה אותם כיהודים? אתה מערבב שוב ושוב בין מושגים ומישורי דיון, ואני פשוט לא יכול לנהל כך דיון. מה הקשר לחשיבות? איסור רצח הוא הכי חמור בתורה. האם היית מגדיר יהודי לפי מי שאינו רוצח או מי שאוכל כשר? החומרה אינה הפרמטר הרלוונטי להגדרת יהדות.
ושוב, בפעם האחרונה אציין שאינך מציע הגדרה ליהדות, וכל עוד לא עשית זאת, אין שום תוכן לאמירות שלך על הקמת מדינה יהודית ולאום יהודי. מילים ריקות מתוכן.
והערה אחרונה. התנגדותי לציונות-הדתית לא קשורה להשקפותיה הגזעניות והקיצוניות. לא כולם כאלה שם. התנגדותי היא לעצם המקף שהם שמים בין ציונות לדתיות. הסברתי זאת כמה פעמים. על כך יכולת לטעון מכוח "רוח התורה" כ]י שתיארת. אבל אין לזה בדל קשר להגדרת יהדות, וזה הנושא שלנו כאן.
זהו. סיימתי כי הדיון הזה לא הולך לשום מקום.

דווקא הגדרתי את היהדות:
על פי התורה, המגמה הייתה להקים גוי קדוש בארץ ("ואעשך לגוי גדול")
אומה + ארץ + אמונות יסוד + מצוות מעשיות. אמנם כל אחד מהם נידון במישור אחר, חלק הלכתי, וחלק פיסלוסופי אמוני. אפשר להתכווח על כל רכיב, אבל אי אפשר לוותר. הלכה רק חלק מהעניין. כך גם מוסר. אני מוצא פה הגדרה