ייאוש מאבידה בשוק של רוב ישראל
שלום הרב,
הגמרא בבבא מציעא דף כד עמוד א אומרת:
וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם – הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן. איבעיא להו: כי קאמר רבי שמעון בן אלעזר – ברוב נכרים, אבל ברוב ישראל – לא, או דלמא: אפילו ברוב ישראל נמי אמר?
תוספות מפרשים: אפילו ברוב ישראל נמי – הוי שלו וטעמא משום דאיכא אינשי דלא מעלי ושקלי לה.
לכאורה זה תמוה, שהרי אמנם יש אינשי דלא מעלי, אבל רוב ישראל מעלי, וכל דפריש מרובא פריש. ומעבר לכך, אם בעל האבידה מתייאש כי הוא תולה שמצא את האבידה אדם שאינו הגון, מדוע במקום שאינו רשות הרבים הוא לא תולה כך? הרי גם שם יש אינשי דלא מעלי.
במקום שאינו רה"ר אולי אף אחד לא ימצא את האבידה. הוא עצמו יכול לחזור ולקחת אותה. אבל נכון שאם הוא חזר ולא מצא אותה סביר שיהיה כאן אותו דין. אבל אין זלה נפ"מ כי גם אם זה יקרה הייאוש כאן הוא אחרי הרמת האבידה וייאוש אחרי ההרמה לא מועיל.
השאלה הראשונה טובה. אולי הסברא היא שכשיש רבים שעוברים שם, די באחד שאינו מעליא שייקח אותה לעצמו גם אם עוברים שם רבים כשרים. אמנם נכון שאדם כשר אמור להרים את האבידה כשרואה אותה, אבל אולי חוששים שיש גם כשרים שמתחמקים ולא מרימים. אבל לא חוששים שכשרים יקחו אותה לעצמם. ועדיין צ"ע. וייתכן שרשב"א חושש למיעוטא (כר"מ).
חשבתי שאולי שייך כאן הכלל שלא הולכים בממון אחר הרוב, אבל בפשטות אינו עניין להכא. ויש לפלפל בזה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer