יסודות האמונה

שלום הרב.
מצטער אם לא הסברתי את עצמי מספיק טוב.
מטרת הפוסט היא לא שאילת שאלה, אלא הצגת הדברים שעומדים בבסיס אמונתי הדתית כדי לקבל הערות ותוספות לכך, כי כרגע אני מרגיש שהם לא איתנים מספיק. הצגתי את 3 הדברים שלטעמי גורמים לי להיות אדם דתי ואלו האמונה באלוהים, הוכחה נסיבתית-היסטורית לאמיתת היהדות, ואינטרסים אישיים כמו תחושת הערך וחיים המשפחה. לשני האחרונים ישנם חסרונות, מאחר וההוכחה הנ"ל היא נסיבתית בלבד, ומאחר ולפעמים יש לי רצונות ותחושות המנוגדים להלכה (שזה בעצם מערער את היסוד השלישי). לכן אשמח להערות, תיקונים ותוספות בכדי לקבל יסודות חזקים יותר לאמונתי.

בנוגע לשאלות ישירות:
1. מה אמור לגרום לאדם פשוט להאמין בה' ובתורה? כמו שאני רואה את זה, צריכה להיות הוכחה שכלית בסיסית לכך, שהרי כל בני האדם רואים עצמם כיצורים שכליים, ועם זאת יש בני אדם עם כישורים שכליים גדולים יותר ופחות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. זה קשור למה שכתבתי עד עכשיו, מה בעצם צריך לעמוד בבסיס אמונתו של כל אדם?

2. שמעתי הרבה פעמים את זה שבבראשית מתוארת בריאת העולם הערכית, המוסרית, והיא מלאת סודות ("מעשה בראשית"), ולכן אין סתירה בין התיאור התורני לתיאור המדעי בנוגע לבריאת העולם, ושבכללי לא אמורה להיות סתירה בין תורה למדע כי אלו תחומים שונים. השאלה שלי היא – למה בריאת העולם הערכית-מוסרית הזו שונה מבריאת העולם הפיזית? הרי ה' הוא כל-יכול, והוא יכול היה באותה מידה לברוא את העולם בדיוק כמתואר במעשה בראשית, והייתה התאמה בין המציאות הפיזית למציאות הערכית-מוסרית. מה גם ששמעתי את הרעיון הזה מרבנים שונים, שאומרים שיש קשר כלשהו, בעומק, בין תורה למדע, כי הקב"ה ברא את שניהם, וכמו שציטט הרמב"ם באיגרות את ר' מאיר שאמר בברייתא "הסתכל במעשיו, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". אם כן, למה אמור להיות הבדל בין בריאת העולם הערכית-מוסרית לזו הפיזית?

3. מי אמר שהאוריינטציה שלנו לגבי האלוהות נכונה? מאיפה הרמב"ם, הרמח"ל ועוד יודעים לומר שה' הוא שלם בתכלית השלמות, ושאינו מורכב, ואין מלבדו? כרגע אין לי גישה לספרייה שלי אך לפני כמה זמן למדתי את פרק ראשון של דרך ה' שמדבר על הקב"ה, וחשבתי שהכל טוב ויפה, אבל מאין לנו ההוכחות שזה נכון? אני מכיר את השיטה הגורסת שבאמת אין לנו שום ידע באלוהות ואנחנו רק יכולים לתאר בתארים שמצדנו הם חיוביים, כדי שאנחנו בעצמנו נקנה את התכונות הטובות כתוצאה מכך, אבל לפי המעט שאני יודע כרגע, מה המניעה השכלית לומר שיש 2 (או יותר) ישויות אלוהיות שבראו ומנהלות את העולם? מה הבעיה לחשוב שליישויות האלה שבראו את העולם יש אלוהים משלהן? אולי דווקא משום שאנחנו לא יודעים כלום לגבי האלוהות, אנחנו מייחסים לה דברים לא נכונים? זה נשמע אולי מגוחך ואלילי, אבל לא יכולתי לענות לעצמי תשובות טובות לכך…

אלו השאלות שהכי מציקות לי כרגע. תודה על התשובה.

שלום רב.
באופן כללי כתבתי את מה שהיה לי לומר במחברת החמישית. ראה שם.
1. לגבי ההוכחות, ראה בארבע המחברות הראשונות.
2. הבריאה נעשתה כדי להביא לעולם מוגדר לפי חוקים מסויימים שהקב"ה חשב שהם שיביאו אותו למטרותיו. לא בהכרח אפשר לעשות את זה בדרך שכינית בריאה "מוסרית". אין סיבה להניח שניתן לעשות את שני הדברים באותה צורה. אם יש סתירה לוגית ביניהם אז גם הקב"ה לא יכול לחרוג מזה (כמו שאינו יכול לעשות משולש עגול).
3. אכן אין ערובה לזה שמה שכותבים הוגים שונים הוא נכון. לי יש אמון מוגבל למדיי בכל מה שהם כותבים (אלו סברות שלהם ותו לא). זה יפורט בטרילוגיה שלי.

בנוגע ל2 – הכוונה שלי הייתה לשאול למה המציאות לא נבראה פיזית כמתואר בבראשית? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שה' הוא כל יכול והיה יכול לברוא כך את העולם, ואני לא רואה סתירה לוגית לבריאת עולם כזו, הרי בריאת העולם יצרה את החוקים שאנו חיים על פיהם ואת הלוגיקה עצמה. מצטער אם ענית בדיוק לזה ולא הבנתי. בכל מקרה, אשמח לדעת; איך אתה רואה את סיפור הבריאה בבראשית?

3- אם כך, אינך דוגל בעיקרי האמונה של הרמב"ם? האם אין התנגשות פה עם עולם ההלכה (אולי אפילו החז"לי ולא רק הרבני הנוכחי, איני בקי מספיק), שאולי יכנה אדם שלא מקבל את הוודאות בנושא הזה כופר ושלל כינויים דומים?

תודה הרב.

בס"ד כ' בטבת (יום פטירת הרמב"ם) תשע"ז

למיכאל – שלום רב,

לגבי עיקרי האמונה של הרמב"ם יש הסכמה מקיר אל קיר ביהדות הרבנית. אף הראב"ד בר הפלוגתא הגדול שלו, לא השיג עליו במהותם של עיקרים אלה, לאחרונה יצא ספרו של הרב שלמה אבינר בו הוא מפרש את דברי ה'מורה נבוכים', וניתן לפנות אל הרב במייל או בSMS והוא ישיב בשמחה. יצא לאחרונה גם ספר 'הזמנה למורה נבוכים' של ר' יוחאי מקבילי. לענ"ד גם אחרי יותר מחמישים שנה, ספרו של ד"ר אהרן בארט, 'דורנו מול שאלות הנצח' – מומלץ ביותר.

לגבי סיפור הבריאה ביחס לדעות המקובלות במדע, כדאי לעיין בספרו של הפיזיקאי פרופ' נתן אביעזר, 'בראשית ברא'. אם בדורות עברו, האמין המדע שהעולם קדמון, כיום גם המדענים מאמינים שהעולם מחודש כמו שהיהדות התעקשה לטעון במשך אלפי שנים.

החוקיות שבטבע, מעידה כאלף עדים שיש 'מנהיג אחד לבירה' שמנהל את עולמו באותם חוקים, הנכונים מהחלקיק הזעיר ביותר עד לגלקסיה הענקית ביותר.

לגבי שאלתך למה ברא הקב"ה את עולמו בצורה לא שלימה כדי שייבנה בצורה התפתחותית, 'והלא במאמר אחד יכול להיבראות'? – אולי הקב"ה מצמצם את גילויו, כדי לתת לנו מעין 'דוגמא אישית' המציבה בפנינו אתגר להיות 'שותפים במעשי בראשית', לפתח ולשכלל את העולם לבל נאכל 'נהמא דכיסופא'. ראה בספרו של פרופ' בנימין גרוס, 'עולם בלתי מושלם – לקראת חירות אחראית', המפתח כיוון זה על פי תורתו של מהר"ל מפראג.

בברכה, ש.צ. לוינגר

לגבי שירת נשים, וחברה מעורבת וכו' – הבעיות שאתה נתון בהן בצבא מכינות אותך למה שתצטרך להתמודד כל חייך, באוניברסיטה ובמקום עבודה. כדאי ללמוד בעיון את ספרו של הרב אליקים אלינסון, 'האשה והמצוות – ספר שני: והצנע לכת', שיסייע לך בהבנה ובהתמודדות. והכלל, דומני, לשמור על יחס קוקטי מכובד ומכבד, ולשמור את גילויי החיבה ל'חברתך ואשת בריתך' שעימה תזכה בעזר ה' בית נאמן בישראל שימשיך את שלשלת הדורות המפוארת.

שלום מיכאל.
בנוגע ל-2, הבנתי את כוונתך, ואסביר יותר את מה שעניתי.
כבר כתבתי כאן ביחס לשאלת הרוע בעולם, והתשובה שם תעזור להבין את התשובה לשאלה שלך. רוע אנושי הוא תוצאה של בחירה של בני אדם, אבל רוע טבעי (צונאמי, מגפות) הוא מעשה ידי הקב"ה וזה מעורר את שאלת טובו. טענתי היא שהרוע הטבעי הוא תוצא לוואי של חוקי הטבע, ומכיון שהקב"ה רצה שעולמו יתנהל על פי חוקי טבע קבועים, והוא גם רצה את חוקי הטבע הללו (כי הם אלו שיוצרים את העולם שהוא רצה. למשל חיים לא היו נוצרים אם חוקי הטבע היו שונים אפילו בטיפה), אז ייתכן שלא היתה אפשרות ליצור עולם בלי הרוע טבעי. שינוי חוקי הטבע כדי למנוע את הרוע היה משנה גם את העולם מכפי שהקב"ה רצה אותו. במילים אחרות, גם הכל יכול לא יכול להתגבר על חוקי הלוגיקה (אלא רק על חוקי הפיסיקה). זו יכולה להיות גם התשובה מדוע העולם לא נברא פיסית כמו שמתואר בבראשית (בהנחה שזו הבריאה המוסרית אבל לא האופן הפיסי של הבריאה). מדובר בשתי מערכות חוקים שונות זו מזו, והקב"ה היה צריך לבחור אחת מביניהן.
אנשים נרתעים מהאמירה שהקב"ה לא יכול משהו. אבל צריך להבין שלא יכול לחרוג מחוקי הלוגיקה אינו חוסר יכולת. כל יכולת היא היכולת לעשות כל מה שאפשרי ועולה על הדעת. אבל מה שסותר את הלוגיקה (כמו משולש עגול) הוא פשוט נונסנס. זה לא שהקב"ה לא יכול לעשות זאת אלא אין את מה לעשות.

אין לי עמדה ביחס לעיקרי האמונה, לא של הרמב"ם ולא אחרים. אבל יש לי עמדה בקשר לזה שאין סמכות לאף אחד לקבוע עיקרי אמונה. גם לא הסכמת כלל חכמי ישראל בכל הדורות לא רלוונטית, שכן עיקרי אמונה עוסקים בעובדות. האם הקב"ה משגיח או לא. האם יבוא משיח או לא. האם יש לנו בחירה חופשית או לא. כל אלו שאלות שבעובדה. אם הקב"ה מסר לנו עובדה כלשהי הייתי מקבל, אבל אין לי אינדיקציה לכך שעיקרי האמונה עברו במסורת. לכן איני יודע אם הם נכונים.
חשוב להבין שאין משמעות לסמכות לגבי טענות עובדה. בהלכה יכולה להיות סמכות, שכן ניתן להורות לי לפעול בדרך מסוימת גם אם לדעתי היא לא נכונה (כדי לשמור על המסגרת, או מפני שאולי אני טועה וכדומה). אבל אי אפשר להורות למישהו לחשוב משהו שלדעתו אינו נכון. אם לדעתי זה לא נכון אז אני לא חושב זאת, ולא יועיל שום ציווי. לכל היותר אוכל לדקלם את הטענות הללו בלי להאמין בהן, אבל לזה כמובן אין שום ערך. אם ישכנעו אותי אז כמובן שאקבל זאת, אבל אז לא מדובר בכפיפות לסמכות. לכן לדעתי אין שום סמכות בתחומי עובדה. סמכות יש רק בהלכה.
איך שיכנו אותי ממש לא מעניין את קצה ציפורני. גם אם כל חכמי ישראל יכריזו עליי ככופר, שיהיה להם לבריאות. אני כמובן מוכן לשקול כל טיעון, ובוודאי טיעון מפי אדם חכם, אבל איני מתרשם מכינויים ותיוגים. זו לא הדרך לגבש עמדות, וכאמור זה גם לא אפשרי. גם אם אאמץ תזה כלשהי רק כי להחזיק בהיפוכה זו כפירה – אז לא באמת אימצתי אותה (אלא מן השפה ולחוץ). לכל היותר ניתן לנסות לשכנע אותי. זו הדרך היחידה לשנות את עמדתי. שינוי כזה יהיה רק אם יעלו טיעונים חזקים לטובת עמדה כלשהי, או שיראו לי שזו מסורת מסיני.

להתמודדות החברתית האמונית וההלכתית של חייל דתי ביחידה משרדית – ראה בספר 'החזית שבעורף – אסופת מאמרים לחייל בעורף החברה הישראלית', בהוצאת 'ספריית בית אל' (מאמרי הספר ניתנים לצפייה דרך אתר רמב"יש).

להתמודדות עם השאלות האמוניות יסייע גם ספרו של דב אינדיג הי"ד, 'מכתבים לטליה', בו נמצאת התכתבות בין דב לצעירה מקיבוץ חילוני, בה השיב ביסודיות לשאלותיה הנוקבות על היהדות. דב נפל במלחמת יום הכיפורים, ומכתביו פורסמו ע"י חבירו ד"ר חגי בן-ארצי.

בברכה, ש.צ. לוינגר

בס"ד כ"א בטבת ע"ז

הרמב"ם, כדרכו, בונה את שיטתו על הבסיס האיתן של מקורות התורה הכתובה והמסורה. הוא ריכז את כל החומר ההלכתי והאמוני המפוזר במקורות, הכריע בין שיטות חולקות לפי כללי הפסיקה שבתלמוד ולפי שיקול הדעת, והציב בפני הלומד את 'משנה התורה' המסודר לפי נושאים,

על עיקרי האמונה אומר הרמב"ם (בפירוש המשנה למס' ברכות): 'יקר בעיני לבאר דבר אחד מהם, יותר מכל מה שאלמדנו'. והוא ביארם בדרך הודעה ב'ספר המדע' ובהקדמותיו למשנה, לפרקי אבות ולפרק חלק שבמסכת סנהדרין.

אך הרמב"ם לא הסתפק בכך, וביאר וביסס את יסודות האמונה בראיות, הן מהכתובים ודברי חז"ל והן בראיות וטיעונים פילוסופיים, בספרו 'מורה נבוכים', בו הוא משתמש במתודות פילוסופיות של חכמי יוון שהגותם נחשבה לפסגת המדע של זמנו. הוא משתמש במתודה שפיתחו הפילוסופים, אך מגיע למסקנות הפוכות מהם. בעוד ש'אלקי הפילוסופים' אינו מתערב בעולם שהוא סיבתו – אלקי הרמב"ם ברא את עולמו, מדריך את ברואיו ע"י תורתו נביאיו וחכמיו, ומשגיח השגחה פרטית על בני האדם, ועתיד להביא את עולמו לתיקונו השלם בגאולה העתידה.

יסודות האמונה שניסח הרמב"ם מבוארים הם במקרא:
התורה פותחת באמירה שה' ברא את העולם. ולכל ארכה של התורה מבואר שה' מנהיג את הבירה, אם בצורה נסתרת כפי שהיה ב ימי האבות, ואם בצורה גלויה, כפי שהיה ביציאת מצרים. ייחודו הבורא ושלילת גשמיותו, מבוארים באיסור לעבוד אלהים אחרים ולשוות לבורא צלם ודמות, כמבואר בעשרת הדברות ובמקומות רבים בתורה.

השגחת הבורא 'אשר עיניך פקחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו' (ירמיהו לב,יט), מבוארת בתורה: 'הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט', והיא נגזרת מהעובדה שלא הגיוני שבורא העולם בחכמה יניחו להתנהל כהפקר, ככתוב: 'הנטע אזן הלא ישמע, אם יצר עין הלא יביט, היסר גוים הלא יוכיח המלמד לאדם דעת' (תהלים צד).

התגלות ה' לתת תורה לעמו ביד משה, הרי מתוארת בתורה. במעמד הר סיני בו שמעו ששים ריבוא יהודים את דבר ה' למען יאמינו בנבואת משה עד עולם. נצחיות התורה מבוארת בציווי התורה: שלא להוסיף ולא לגרוע על תורת משה. אפילו בלעם לומד ש'לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם', ושמואל מבהיר 'וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם'.

התורה היא שמודיעה שעם ישראל ייענש בגלות, אך גם בגלותו יתקיים בו 'לא מאסתים ולא גאלתים לכלתם להפר בריתי אתם', ובסוף הגלות יגאל ה' את עמו וישיבנו לארצו, אם ע"י התעוררות העם לתשובה (כמתואר בפרשת ניצבים), ואם למען שם ה' המחולל בגויים (כמתואר בפרשת האזינו ובנבואת יחזקאל פרקים לד-לח). הגאולה תבוא ע"א 'חטר מגזע ישי' שיקבץ נדחי ישראל, יבנה את בית המקדש וינחה את העולם כולו ללכת באור ה', כמבואר בנבואות ישעיהו ירמיהו ויחזקאל.

הישארות הנפש מבוארת בדברי אביגיל לדוד: 'והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך…' (שמואל א' כה,כט). על תחיית המתים מבשר המלאך לדניאל: 'ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ודראון עולם, והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד' (דניאל יב,ב).

לא בכדי הנחה הרמב"ם את לומדי חיבורו 'משנה תורה', להקדים לו את קריאת המקרא, שהוא יסוד האמונות הערכים והמצוות, המתבארים ומתפרטים בתורה שבעל פה המסוכמת בחיבורו.

בברכה, ש.צ. לוינגר