ירושת רבנות

ב.ה.
הרמ"א ביורה דעה סימן רמה סעיף כב כתב "
מי שהוחזק לרב בעיר אפי' החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו אע"פ שבא לשם אחר גדול ממנו (ריב"ש סימן רע"א) אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת (רמב"ם פ"א מהלכות מלכים)
"
ודברי הרמב"ם הם בפרק א מהלכות מלכים הלכה ז "
ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה.
היה ממלא ביראה, אף על פי שאינו ממלא בחכמה, מעמידין אותו במקום אביו ומלמדין אותו.
"
שאלתי היא מה המשמעות בדברי רמ"א והם חכמים קצת? האם לכשירות אינטלקטואלית (כדי שיחול בו 'ומלמדין אותו')? או לידע הלכתי? ואם כן, מה שיעור הידע? האם בן של רב שכל חייו הבוגרים לא פתח טושו"ע יכול לרשת את אביו?
כל עוד התהיות הם ברמה התיאורטית (פשט בטקסט) קל יותר להזניח את השכל הישר. אני רוצה להתמקד גם ביחס למקרה ספציפי שאני מכיר ולנסות לבחון את דברי הרמ"א ביחס אליהם:
בקהילה מסוימת שנוהגים בה בדין ירושת רבנות עומד רב ת"ח המקובל על הציבור. בשנים האחרונות הרב הזדקן ונחלש מאוד, והחלו ההכנות לירושת משרתו. הוצע להעמיד את בנו תחתיו וכבר החלו לקדם זאת באמצעות כל מיני פעולות. דא עקא שאותו בן אינו ת"ח ובוודאי שאינו שייך לפסיקה (מעבר לקריאת ספרי קיצורים ולהוראה מהם). בישיבה לא התבלט כלמדן, ואת יתר חייו הבוגרים עשה כמלמד בחיידר. הוא מעולם לא כתב תשובה הלכתית והוא לא מסוגל לכך (ברמת המיומנות).
יתירה מזו, לדבריו הוא הבין כבר שנים שהוא המועמד הטבעי לרשת את אביו ולכן קיווה. אבל בכל השנים הללו מעולם לא נצפה כשהוא פותח טושו"ע או הולך להשתלמויות מתאימות (למשל בתחום של פוריות). לא נקף את אצבעו על מנת לשפר את ידיעתו ההלכתית (מעבר למה שבעלבוס יר"ש עושה) ולהכין את עצמו לתפקיד.
לאחרונה אף החל להורות. הגיע אליו אלמוני עם שאלה מסוימת בתחום הפוריות. הלה לא הכיר את הפרוצדורה הרפואית, לא המיכשור ולא כלום, וכל זה לא מנע ממנו לנסות לאלתר פסק על אתר ללא בירור מעמיק של ההיבטים הריאליים (מפי מומחים ולא מפי דיווח המטופל/ת).
האם גם כאן חלים דברי הרמ"א? 
אני מנסה גם לחשוב מה הסיכוי שאדם שמתקרב ל60 בגילו ומנסה למצב את עצמו כמנהיג וככשיר יכופף את ראשו ויעשה עצמו כתלמיד.
אשמח לשמוע את דבריך.