ישראל הבא על הגויה

תודה.

מובן שהעניין הוא משום קלון, כפי שכותב הרמב"ם עצמו, שדינה כדין בהמה. וההשוואה הזו היא שקשה בעיניי מאד.

מסופקני עד כמה הנחמה שאנו מנחמים את עצמינו בכך שבזמן הזה הגויות אינן בגדר בהמות, היות והגויים גדורים בנימוסי האומות, נכונה לדעתו של הרמב"ם. אילו בין הרמב"ם למאירי (אבי הרעיון הזה) הפרידו אלף שנים היה אולי מקום לומר כך, אבל במצב הנוכחי, חוששני שהרמב"ם פשוט לא חש לדברי המאירי.

לא הבנתי. מה זה קשור לנחמה? גם אם הרמב"ם עצמו לא חשב כך, זהו הדין (לדעתי). לא באתי לנחם אף אחד.
מעבר לזה, גם מי שאינו חושב כך זה יכול להיות בגלל שהוא לא מעלה בדעתו שיש גוים נאורים, כלומר שהבהמיות אינה מהותית לגוי. מי שפוגש גוים נורמליים לדעתי לפחות בפועל לא ינהג כך. איך הוא ינמק? או באופן ישר (כמאירי) או באופן עקום (אין ידינו תקיפה, דרכי שלום, איבה).

אגב, במאמרי על המאירי כתבתי שהרמב"ם הוא המקור לשיטתו. הרמב"ם כותב (דומני בשני מקומות) שהיחס המפלה לגוים הוא בגלל שהם נוהגים כבהמות. בעצם זה מפורש בגמרא ב"ק לח ע"א "ראה ויתר גוים". וראה פיהמ"ש שם לז ע"ב:
אם אירע דין לישראל עם גוי הרי אופן המשפט ביניהם כמו שאבאר לך, אם היה לנו בדיניהם זכות דננו להם בדיניהם ואמרנו להם כך דיניכם, ואם היה יותר טוב לנו שנדון בדינינו דננו להם לפי דינינו ונאמר להם כך דינינו. ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, והדבור על ענין זה צריך ספר מיוחד.
ניתן כמובן לומר שלדעתו זה מהותי לגוים ולא בר שינוי, אבל לאור הגמרא באותו מקום עצמו זה לא סביר.

לגבי מה שהזכרתי על 'נחמה', זה צורך (לפחות שלי) כשאני נתקל בהלכה כל כך משונה וכל כך לא הגיונית, וגם חסרת מקור ברור.

לגבי הרמב"ם כמקור למאירי, לא ממש ברור לי מה יגרום לרמב"ם להחליט שנשתנה הדין. אני מקווה שמוסכם שאת גויי זמנו הוא לא תפס כמו המאירי, אלא כמו שהוא כותב בציטוט שהבאת ממנו, אחרת היה עליו להוסיף איזושהי הערת הבהרה. וזאת למרות שהכיר את הפילוסופים הערביים ומן הסתם כיבד אותם.

ומה היה אומר הרמב"ם לגבי זמנינו איני יודע. אנו מכירים כמה גויים נאורים, אבל גם את הערבים שסביבנו ואת הנאצים ועוזריהם משאר העמים. אז האם צריך לדון על כל גוי לגופו? מן הסתם לא. יותר מסתבר שהרמב"ם היה אומר שכלום לא השתנה (בהנחה שהוא בכלל סובר ששינוי כזה ישנה את הדין).