ישראל

לגבי הטיעון של ארץ אבותינו – לולא הטיעון הדתי שהארץ ניתנה לנו ע"י הקב"ה יש בטיעון הזה בעייתיות, אנחנו לא היינו פה ראשונין, היו פה עמים כבר לפנינו ונלחמנו בהם וכבשנו את ארצם. מה ההבדל? שאותם עמים כבר אינם? כי אם זהו ההבדל היחיד הרי שאין לנו זכות על הארץ יותר מכל אחד אחר שטוען עליה בעלות, ואם מישהו יגרש אותנו מהארץ תהיה לו זכות עליה בדיוק כמו הזכות שלנו – כל אחד גירש את מי שהיה לפניו.

אני חולק לחלוטין על התשובה של מיכי. הטענה שאנחנו כמו כל עם שרוצה ריבונות לעצמו אולי נכונה אלא שהיא לא העיקר. השאלה החשובה בשביל כל עם היא ע"ס מה הוא זכאי לריבונות הזו. התשובה של עם ישראל היא כ"כ פשוטה ו"פרמיטיבית" שלא ברור לי איך אפשר לפרש אותה אחרת.

נורמת העל של היהדות מעוגנת בתורה ובה מופיע במפורש עיקרון ההבטחה. נכון כמובן שאת ההבטחה הזו אין הכרח לפרש במונחים לאומיים מודרניים אבל מכאן ועד הטענה שיש לנו זכות על הארץ ללא התנ"ך הדרך עוד ארוכה מאד.
אבותינו האמינו בהבטחה הזו (גם אם היא כולה פיקציה ואין אפילו אלוהים שיבטיח…) ולכן גם ע"ס אמונתם נוצרה הציונות בשביל היהודים ולא נניח ליפנים או לצ'רקסים…

דורון, לפי מה שאתה אומר לאף עם אין זכויות לאומיות בשום מקום. בוודאי שהתנ"ך מחזק את זכותנו כאן, אבל אפילו בלעדיו הזכות קיימת.

בדיוק להפך. זכויות בכלל וזכויות לאומיות ספציפיות נבנות על גבי מערכת מורכבת מאד של הצדקות תרבותיות, היסטוריות, פוליטיות וכו'. כל מקרה לגופו.

לכן הציונות בנתה היסטורית עובדתית את זכויותיה על אותה מערכת שביסודה עומד התנ"ך. לשיטתה שלה לא יכול להיות אחרת.
בלשונך: למעט מאד עמים – אם בכלל – קיים מסמך "המחזק את זכותם" לטריטוריה כלשהי.