כדאי הוא רש
״כדאי הוא ר״ש לסמוך עליו בשעת הדחק״. לא הבנתי את המשפט הזה. אחרי שההלכה היא לא כמו ר״ש אלא כבר פלוגתאי, אז קבענו שהאמת עם החברותא שלו ולא כמו ר״ש, א״כ איך יכול להיות ששעת הדחק משנה את האמת ? תגיד שכשאתה בשעת הדחק אתה לא מחוייב לקיים ההלכה ואתה אנוס ולא נורא וכו, אבל עכ״פ עדיין ההכלה היא לא כמו ר״ש אלא שהקב״ה מוותר על המחוייבות שלך בשעת הדחק !?