כלי שמלאכתו לאיסור מול מוקצה מחמת גופו

בריף על מסכת שבת דף סא מובאת הערת הריא"ז על כך שהוא סובר שנר הוא כלי שלמאכתו לאיסור ולכן מותר לטלטל נר שכבה בשבת לצורך גופו ומקומו, לעומת יתר הפוסקים שסוברים שנר מוקצה מחמת איסור.
מיד אחר כך הריף עובר לסוגיה של מעות שנותרו על בסיס מסוים ומה דין הבסיס במידה והמעות כבר לא עליו וההבחנות האם הונחו בכוונה או בטעות וכולי.
השאלה שלי היא מדוע לא נוכל להגדיר מעות ככלי שמלאכתו לאיסור? האם אין זו הגדרה מדויקת יותר מאשר מוקצה מחמת גופו כמו צרורות ואבנים?
במידה וכלי הוא כל חפץ שאני עושה בו שימוש מוגדר למען מטרה מסויימת, מעות בהחלט עונות על ההגדרה הזו. מה גם שניתן להגיד שמעות הן חפץ בעל משמעות אמיתית ולא כמו צרורות ואבנים כמו שרואים בדיני קניין או אפילו במצוות מחצית השקל לבית המקדש.
מה דעתך?
תודה רבה