כלכלה והתנהגות אישית

ההסתפקות במועט היא דרישה ברמת האדם הפרטי, בעוד קפיטליזם ושוק חופשי הם מדיניות ברמה החברתית. אין כאן סתירה. הקפיטליזם מלמד אותנו שהסתפקות במועט כתביעה מהאדם הפרטי היא ראויה, אך כמדיניות חברתית כוללת זו מדיניות שגויה משום שהיא מקפיאה את היצירתיות ואת המוטיבציה ליצור. ברמת הפרט, אדם יכול וצריך לכוון לערכים ולמידות נכונות (כמו 'איזהו עשיר השמח בחלקו') ולא להיות משועבד לתאוות הממון. נכון שאם כל האנושות הייתה מסתפקת במינימום ההכרחי השוק היה נראה אחרת, אך המציאות היא שבני אדם מונעים מאינטרסים שונים. היד הנעלמה של אדם סמית אינה אומרת שאתה חייב להיות חומרני, אלא שהיא רותמת את האינטרסים הקיימים של בני האדם לטובת שגשוג הכלל. לכן, אין שום בעיה לחיות חיי צניעות באופן אישי בתוך שוק חופשי. יתר על כן, גם אם יש כאן סתירה מעשית, כלומר שהסתפקות במועט יוצרת שוק בעייתי, עדיין אם זה ערך אז כך ראוי לנהוג. ועם השוק יהיה עלינו להסתדר.

לגבי קבלת החלטות בתנאי אי-ודאות: לעולם איננו מקבלים החלטות מתוך ודאות גמורה. אנו תמיד פועלים על בסיס הנתונים שבידינו וההסתברויות שאנו מעריכים באותה עת. בדילמה המלתוסיאנית שאתה מציג, ההתנגשות היא בין פגיעה ודאית וחמורה בחירות (כמו כפיית ילודה) לבין נזק עתידי מסופק של קריסה משאבית.

ההכרעה במצבים כאלו אינה עובדתית-מקצועית, אלא ערכית. המומחה (הכלכלן או הדמוגרף) תפקידו לספק את "גרף הסיכונים" ולהעריך את ההסתברות למשבר. אך המכריע הערכי (המחוקק או הציבור) הוא זה שצריך לקבוע מהו סף הסיכון שמצדיק פגיעה כה קשה בחירות ובזכויות הפרט.

ככל שהפגיעה בחירות (כמו הגבלת ילודה) היא ודאית, קשה ונוגעת בזכויות יסוד, נדרשת רמת ודאות כמעט מוחלטת לגבי האסון העתידי כדי להצדיק אותה. כלל נקוט הוא שספק עתידי אינו מוציא מידי ודאי עכשווי בקלות. באשר לשאלת הילודה הפרטית למען ריסון האוכלוסין – כל עוד הפעולה הפרטית שלך (הבאת עוד ילד) אינה מייצרת נזק משמעותי ומיידי בפני עצמה, ההיגיון (הקאנטיאני) אומר לפעול בהתאם לערכים שלך. רק אם הנזק המיידי והוודאי של הפעולה צפוי להיות גבוה מאוד, יש מקום לסגת מהכלל ולשקול התערבות. בסופו של דבר, נדרש שקלול ערכי בין תוחלת הנזק העתידי לבין ודאות הפגיעה בערך החירות בהווה.

אעיר עוד שהגבלת ילודה מביאה המון נזק בטווח הבינוני, כמו שראואים בסין. פירמידת הגילאים היא תנאי לכלכלה בריאה. ההנחה הקפיטליסטית של אדם סמית אומרת שאין טעם להתערב, כי השוק יתאים את עצמו בצורה הכי טובה. כשתיוצר מצוקה אנשים יגבילו את עצמם ממילא. רק אם ברור שזה לא קורה, או לא קורה בזמן, יש מקום להתערבות.