כל העולם נברא בשבילי

שלום,
לאחרונה היה לי ויכוח עם אשתי בנושא שמטריד אותי מאוד. גיסי מארגן הפלגות כשרות יוקרתיות, והשתתפנו בעבר באחת מהן והיה לנו עונג גדול.
זמן קצר לאחר מכן קראתי על היקף זיהום האוויר שחלק מהאוניות הללו גורמות, ועל הנזק הסביבתי העצום שמקורו בתענוגות מיותרות. מכיוון שאני מודאג מאוד מנזקים סביבתיים, הדבר עורר אצלי קושי מוסרי. (בעיני זה מזכיר את דברי חז"ל "אמר להם הקב״ה שוטים! אני נשבעתי שלא אביא מבול לעולם, חייכם אתם עצמכם תלכו אל המבול")
כאשר עלתה הזדמנות להצטרף להפלגה נוספת, סירבתי בשל הסיבה הזו. אשתי טענה שהאונייה תפליג גם בלעדינו, ולכן ההימנעות שלי אינה משנה מאומה. אני, לעומת זאת, מרגיש מחויב לנהוג לפי ערכיי, שכן "בשבילי נברא העולם" ועל כן איני מודד את מעשיי רק לפי תוצאותיהם הגלויות, אלא לפי האחריות האישית שיש על כל אדם.
(מצאתי לכך רמז בדברי חז"ל: אמרו שמי שאוחז באמה כאילו מביא מבול לעולם ולא בגלל שמעשה של יחיד הוא שגרם בפועל למבול, שהרי "השחית כל בשר את דרכו", אלא משום שכל אדם צריך לראות את מעשיו כאילו הם מכריעים את גורל העולם כולו. וכן שנינו במשנה: "… כאילו כל העולם כולו חצי חייב וחצי זכאי".)
אשמח לשמוע את עמדת הרב בראש ובראשונה בשאלת האחריות כלפי זיהום האוויר בכלל: מהי רמת הדאגה הראויה, וכיצד נכון להתייחס מבחינה ערכית להשפעת האדם על הסביבה.
כמו כן אשמח להבין: עד כמה אדם צריך להקפיד שמעשיו יהיו ישרים ונקיים, עד כדי שגם אם כולם היו עושים כך  לא היה נגרם מזה שום נזק לעולם.