כמה שאלות

 שלום וברכה לכבוד  מורנו הגאון הגדול שליט"א:
 בשו"ת משכנות יעקב (או"ח סי' כא) כתב, שאפילו לדעת הרמב"ם (פ"א מהל' ציצית הי"ב) שאם תלה הציצית בבגד בלא כוונה לשמה, כשרה, מכל מקום קטן גרע ופסול לתליית ציצית. לפי שטעם הרמב"ם שבלא כוונה כשרה, היינו משום דגבי תליית הציצית אמרינן סתמא לשמה קאמר [כדאמרינן גבי שחיטת קדשים, ראה תוס' מנחות (מב, א ד"ה ואל)], וכמו דאמרינן בשחיטת קדשים דקטן פסול אע"ג דסתמא לשמה קאי, משום דקטן גרע דהוי כמתעסק, הוא הדין לגבי תליית ציצית, עשיית הקטן גרע דהוי כמתעסק ופסול. 
ויל"ע, מהא דאיתא בזבחים (מז, א): מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול, ת"ל 'ושחט את בן הבקר' וכו', לעכב מנין, ת"ל 'לרצונכם תזבחוהו' וכו', עיי"ש. חזינן לכאורה איפכא, דמדבעינן קרא למעט מתעסק בקדשים אפילו למצוה דלכתחילה, ולא אמרינן דתיפוק ליה דמתעסק הוהשלא לשמו, ע"כ משום דסתמא לשמה קאי, ומשום הכי הו"ל למימר דאפילו מתעסק כשר, ולפיכך בעינן קרא למעט מתעסק בין למצוה לכתחילה ובין לעיכובא. וא"כ גבי ציצית דאמרינן נמי סתמא לשמה קאי, וליכא ביה קרא למעוטי מתעסק, י"לשפיר דגם מתעסק וקטן כשר לתליית ציצית. [בגדר פטור מתעסק, ראה מקור חיים לבעל ה'נתיבות' בדיני בדיקה וביטול (ריש סי' תלא). חלקת יואב (או"ח סי' ז); שו"ת רעק"א (מהדו"ק סי' ח)].  

 
ד"א  במדרש רבה (שיר השירים ד, כו עה"פ 'שלחיך פרדס רימונים'|) איכא למאן דאמר, שהנסכים שהביאו בני ישראל במדבר במשך ארבעים שנה, היה מאשכול ענבים שהביאו המרגלים מארץ ישראל, עי"ש. והנהנחלקו רבותינו הראשונים בפירוש קרא דלעיל (יג, כ)'והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ': שיטת הרמב"ן: 'והתחזקתם ולקחתם', שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ, פן יכירו בהם שהם מרגלים, ע"כ ]וכ"כ הרשב"ם: 'והתחזקתם' כאנשים גבורים לקחת, ולא תגורו מפני איש, ע"כ. וז"ל הכלי יקר: לפי שהימים ימי בכורי ענבים והבעלים מקפידין על הלקיחה, ומכל מקום התחזקו והיו לאנשים כי ה' עמכם, עיי"ש[. ומאידך, תרגום יונתן בן עוזיאל כתב: 'ותעבדון חזקתא', והיינו שפירוש 'והתחזקתם' הוא שיקנו את הארץ בקנין 'חזקה' ]ואפשר שהוא חזקת הילוך, שבזה שהלכו בגבוליהם הויא חזקה[. ובספורנו מפורש שאמר להם שיהיו עושים 'חזקה' בלקיחת הפירות, והיינו דבזה גופא שתלשו את הפירות הוי חזקת בעלות לקנות את הארץ. ומעתה, בשלמא לדעת התרגום יב"ע והספורנו שעשו קנין בארץ בחזקה, אתי שפיר, שהפירות שתלשו שייכים להם. אמנם לדעת הרמב"ן ודעימיה דמשמע שהם לקחו את הפירות בלא רשות, שהרי הבעלים מקפידים, יל"ע למ"ד )ב"ק קיג, א( גזל עכו"ם אסור, היאך לקחו פירות בלי רשות. ואף אם תמצי לומר שהותר להם בהוראת שעה לקחת מפרי הארץ, מ"מ צ"ע להאי מאן דאמר במדרש שיר השירים שהנסכים שהביאו במשך ארבעים שנה במדבר היו מאשכול ענבים זה שהביאו המרגלים וכנ"ל, א"כ אף שהיתה הוראת שעה להתיר גזל, מ"מ היאך הביאו נסכים מאשכול זה, הלא הקב"ה שונא גזל בעולה. וביותר צ"ע, לדעתהיראים )סו"סתכב( דאפילו למ"ד גזל עכו"ם מותר,מ"מ אינו נחשב 'לכם', שוב היאך אפשר לעשות מזה נכסים למזבח. ]ראה סוכה )ל, א( בסוגיא דאוונכרי, ודו"ק. ].
 
בברכת התורה