לא ירבה לו נשים

באמת בגלל זה הצעתי שהמטרה איננה שיסור הלב אלא שיסור הלב על ידי אשה. אחרת קשה באמת הציווי בפסוק, שגם אם היה סר לבבי מבלי קשר לנשים לכאורה לא עשיתי כלום בזה שנשמרתי מלרבות נשים, ולמה על זה לאנענשים או מוזהרים? ולמה להזהיר רק על אחד מן האופנים שיסור לבבי ולאעל כולם?

עכשיו לגבי מה ששאלת אפשר להסביר כך, שריבוי הנשים הוא תנאי למעבר על האיסור (במילים אחרות זה פטור למי שממעיט בנשים) אבל לא תוכן האיסור, שהוא כאמור ״שיסור לבבי על ידי אשה״. אז בגדול בשביל לעבור על האיסור צריך שלבבי לסור על ידי אשה, אמנם אם היתה לי אשה אחת, אז אני פטור, כי התורה התירה לאדם כמובן אשה אחת ולכן מיעוט נשים מהווה פטור. כמו כן אם היו לי הרבה נשים רשעות ולא סר לבבי גם לא עברתי על האיסור, כי רק אין לי את הפטור אבל על תוכן האיסור לא עברתי. ובאמת אם היו לי הרבה נשים צדקניות ובכל זאת סר לבבי מאחת מהן, בגלל שמחד עברתי על תוכן האיסור ומאידך אין לי פטור, יוצא שיחייבו אותי.

לא רואה את ההיגיון. למה הסרת הלב דווקא על ידי נשים? אם יש בעיה בהסרת הלב אז בכל אופן. לא תצליח לחמוק מפורמליות מסוימת. במאמרי הנ"ל הצעתי הסבר לשיטת הרמב"ם בת"ק שבעיניי הוא הכי סביר: שריבוי נשים, גם צדקניות, מסיר את הלב. לפי זה הסרת הלב בדרך אחרת היא טעמא דקרא, שכמובן יש להימנע גם ממנה אבל אין בה איסור פורמלי.

לא בטוח שזה שונה מהצעתך.

hear me out, ניראה לי שבאמת דווקא על ידי נשים כי באמת מוזר לי שהתורה תכניס טעם כזה פשוט וכללי בתוך מצוה, קצת כמו מה שאמרת לגבי איך שלא יכול להיות חוק בספר החוקים להישמע לחוק. לכן הטעם הכללי שלא יסור לבבו נשמע לא שייך כחלק מטעמא דקרא של גדר של מצווה ספציפית. אני כן אגיד שעלה לי פה הסבר דווקא יפה (לענ״ד) למה דייקא על ידי אשה. אני קורא את המאמר שלך לגבי מה בין גיד הנשה לאיסור חמץ, ושם אתה מביא שיש מצוות שהסיבה להן הוא זכר היסטורי (ואולי בדומה גם ברית מילה). אני חושב שפה אפשר להגיד משהו דומה, שהתורה רוצה לקבוע כאיסור שיסור לבבי על ידי אשה, למה? וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ.
אמנם התורה לא יכלה לאסור נשיאת אשה וגם לא יכלה לאסור מין איסור אמורפי כזה של לא יסור לבבו על ידי אשה, אז היא אסרה על ריבוי נשים (שזו דרך מסוימת למתן את הטית הלב על ידי אשה (ואו שזה עובד או שזה לא)) והיא אמרה לי מתי אני עובר עליו – כשאחת מאותן נשים מסירה את לבבי. וכל זה אמנם רק זכר למסופר בסיפור גן עדן, ולא תאמר שהתורה מנסה להביא לך עצה טובה לאיך לא יסור לבבך – שכמו שאתה מלמד במכה מקומות – המצוות בתורה אינן מוסריות/תועלתניות במובן פרקטי, אלא הן דתיות באופיין, וההסבר הזה נשמע לי קצת יותר ״דתי״ (יהיה אשר יהיה המושג הזה).