לא מורידים ולא מעלים

ראיתי שכבר נשאלת על זה לא מזמן, אבל בכל אופן לא כ"כ הבנתי מה אתה חושב.
השו"ע ביו"ד קנח ב כותב מיני ישראל, והם שעובדים לעבודת כוכבים, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילות או לבש שעטנז להכעיס; הרי זה כופר; והאפיקורסים, והם שכופרים בתורה ובנבואה מישראל, היו נוהגין בארץ ישראל להרגן. אם היה בידו כח להרגן בסייף, בפרהסיא, הורגו. ואם לאו, היה בא בעלילות עד שיסבב הריגתו. כיצד, ראה אחד מהם שנפל לבאר והסולם בבאר, קודם ומסלקו ואומר: הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך, וכיוצא בדברים אלו. הגה: (ועיין בחושן המשפט סימן תכ"ה). מומרים שהיו ממירים עצמם לאנסים ומטמאים עצמן בין העובדי כוכבים לעבוד עבודת כוכבים כמותם, הרי הם כמו מומרים להכעיס והיו מורידין אותם ולא מעלין. 
כתבת שהמציאות הייתה שונה. למה להניח שפעם חשבו שאלוקי ישראל אמת ותורתו אמת, אבל בא לי להיות עם הגויים המסכנים והטועים, והיום המצב שונה? היום המצב שונה לחובתם. היום קשה מאוד להגיע למדרגת תינוק שנשבה. כל הידע זמין, אדם עם קורטוב של סקרנות ויושר אמור לשמוע על הדת היהודית, ולמיטב שיפוטי גם להגיע למסקנות הנכונות (לשמור תומ"צ כמובן) 
הדתלשים של ימינו (לפחות ע"פ המדגם שאני מכיר..) יודעים שיש דת, אבל אין להם כוח לקיים, וגם לא לברר. וגם נניח שיש הבדל בין התקופות, מי אמר שזה גם אמור להשפיע על היחס שלנו כלפיהם? הם כופרים הלכה למעשה בקיומו של הבורא, בתורה, בנבואה, ובאמתת נבואת משה, אז למה הם אינם נחשבים ככופרים? לטעון שזו הלכה אנרכוניסטית זה יפה, אבל אפשר להגיד את זה על כל חלקי השו"ע בלי נימוקים, ולהצטרף לאחינו הדלתשים…