לא תתורו
שלום הרב.
ראיתי שאתה טוען שכנראה יש איסור לא תתורו באדם שאין לו באמת ספקות אבל יצרו מסית אותו להטיל ספק.
אני לא חושב שלי יש ספקות, כלומר הייתי רוצה לדעת יותר על העולם, ולעסוק בהגות ובמחשבה ובפילוסופיה, אבל אין לי איזה ספק שמדיר שינה מעיניי, וגם אם לפעמים מתעורר אחד, זה לא נשאר הרבה זמן (לפחות לא במודע). אין לי הוכחות לוגיות או בחירה ערכית מסוימת, אבל אני מאמין בה׳ וגם מקיים מצוות מסוימת לפעמים גם בהקפדה כדת וכדין. כנראה שזו אינטואיציה. עם זאת, התודעה של ׳עבד ה׳׳ והרעיון שאני לא חי בשביל עצמי אלא כל ישותי הולכת לה׳, וגם הדברים הבסיסיים בחיי כמו היחסים שלי עם אשתי והבאת ילדים לעולם – כולם כולל כולם אמורים להיות בעלי ערך דתי, של לשם שמיים ומצווה ו׳כי זה כל האדם׳. אני אגיד לך, קשה לי עם הרעיון הזה מאוד. אני נתקל ברעיון הזה בכל הוגה מכל תקופה, זה באמת לב ליבם של החיים היהודיים.
בקיצור, האם לדעתך אני יכול לחקור את האמונה ולעסוק בפילוסופיה בגלל הסיבות הבאות – סקרנות, מתן הסבר מספק למדוע צריך וטוב לחיות בתודעה הזאת (עושה הכול לשם שמיים מאהבה), כלומר האם היא לא נכנסת תחת גדר ״ליבו מסיתו לעברה כי לא נוח לו עם המצוות״, ורצון להבנה טובה יותר של העולם.
תודה הרב.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
הירשמו כדי לקבל את הפוסטים החדשים למייל שלכם.
תודה הרב על התשובה. ראיתי את זה כמתקשר לפילוסופיה משום שהעריגה לאל זהו מוטיב שחוזר בפילוסופיה דתית, ועל המשמעות שלה עם פולחן וכו'. לגבי ה"בכל דרכיך דעהו", אם אני לא טועה השו"ע או הרמ"א (או שניהם) מביאים את זה להלכה, אך גם אם יש מקום לנהוג כפי שציינת התודעה שהאדם לא חי בשביל עצמו אלא יש גורם חיצוני לו עדיין עומדת, והייתי שמח לתהות יותר על קנקנה (הרש"ר הירש בפירושו לבראשית בפרק א (ד"ה 'אדם') עושה מהלך יפהפה שמבאר את זה על פי הגיזרון של המילה "אדם").
לדעתי זו דוגמה נוספת למה שכתבתי כאן לא פעם שהשו"ע אינו מקפיד להבחין בין המלצה לדין.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer