לא תתורו

שלום הרב. 
 
ראיתי שאתה טוען שכנראה יש איסור לא תתורו באדם שאין לו באמת ספקות אבל יצרו מסית אותו להטיל ספק. 
אני לא חושב שלי יש ספקות, כלומר הייתי רוצה לדעת יותר על העולם, ולעסוק בהגות ובמחשבה ובפילוסופיה, אבל אין לי איזה ספק שמדיר שינה מעיניי, וגם אם לפעמים מתעורר אחד, זה לא נשאר הרבה זמן (לפחות לא במודע). אין לי הוכחות לוגיות או בחירה ערכית מסוימת, אבל אני מאמין בה׳ וגם מקיים מצוות מסוימת לפעמים גם בהקפדה כדת וכדין. כנראה שזו אינטואיציה. עם זאת, התודעה של ׳עבד ה׳׳ והרעיון שאני לא חי בשביל עצמי אלא כל ישותי הולכת לה׳, וגם הדברים הבסיסיים בחיי כמו היחסים שלי עם אשתי והבאת ילדים לעולם – כולם כולל כולם אמורים להיות בעלי ערך דתי, של לשם שמיים ומצווה ו׳כי זה כל האדם׳. אני אגיד לך, קשה לי עם הרעיון הזה מאוד. אני נתקל ברעיון הזה בכל הוגה מכל תקופה, זה באמת לב ליבם של החיים היהודיים. 
בקיצור, האם לדעתך אני יכול לחקור את האמונה ולעסוק בפילוסופיה בגלל הסיבות הבאות – סקרנות, מתן הסבר מספק למדוע צריך וטוב לחיות בתודעה הזאת (עושה הכול לשם שמיים מאהבה), כלומר האם היא לא נכנסת תחת גדר ״ליבו מסיתו לעברה כי לא נוח לו עם המצוות״, ורצון להבנה טובה יותר של העולם. 
 
תודה הרב.