לגבי מאמרך על אורתודוכסיה מודרנית
בנוגע למאמר שלך על אורתודקסיה מודרנית, אתה מביא את העניין של שימוש בשיקולי על וגם מזכיר את עניין הגיור. בנוסף אתה מצטט את הרמבם (דווקא כעמדה מנוגדת) שאומר שמי שלא יכול לשמור לשון הרע שילך למערות. אז רציתי רק להאיר (ולהעיר) שדווקא הרמבם מצודד מאוד בגישה המטא הלכתית ואפילו לקולא.
בתשובה בשו"ת פאר הדור (סימן קל"ב) פסק רמבם להלכה להתיר שחרור שפחה גויה אשר חייתה עם יהודי, וכן לגיירה ולחתנה עם יהודי, זאת למרות שבכך עוברים לכתחילה על דין מפורש במשנה (יבמות דף כ"ד ע"ב) אך בכל זאת הרמב"ם התיר לכתחילה לעשות כן ולא רק בדיעבד. ההסבר שהרמב"ם נתן לכך הוא: "מפני תקנת השבים, אמרנו מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו, וסמכנו על אומרם עת לעשות לה' הפרו תורתך". לא רק זה אלא שהוא אפילו כותב שם שישיאו אותם ברכות כלומר לא עם רגשות אשם או משהו דומה. חשבתי שזו תוספת משמעותית לעמדה העקרונית שהבאת ורציתי להוסיף ישר כח על המאמר עצמו
שחרור עבד או שפחה לצורך הותר כבר בדינא דגמרא (ר"א שחרר עבד להשלמת מניין, וראה בראשונים ובאחרונים סביב). אין בפסיקה הזאת שום דבר מיוחד לדעתי. יש פסיקות יותר מרחיקות לכת אצל פוסקים רבים.
לא זה החידוש אלא העובדה שחל איסור מפורש (שהרמבם מכיר בו) לגייר לצורך לכתחילה (ולא לשחרר לצורך, שזה באמת לא חידוש).
כלומר ההלכה לא מתירה לגר לבוא ולהגיד אני מתגייר לשם נישואין (והרמבם הפוסק הראשון שמחדש שבית הדין צריך בפועל לבדוק את זה) ולמרות זאת בשביל הצורך (או שיקול מטא הלכתי) הוא מתיר זאת. הוא גם מציין שעדיף שיאכל את הרוטב ולא את השומן (כהוראה לבית הדין עצמו או לרב ששאל אותו את השאלה) שזה בדיוק הפוך מרבי יצחק עראמה שפסק "שיאכלו את השומן" ביחידים העיקר שלא "יאכלו רוטב" בהיתר של הקהילה.
לא מבין מה אתה אומר. גיור לשם נישואין לכתחילה לא מקבלים ובדיעבד חל, וכל זה מדינא דגמרא (יבמות כד ע"ב).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer