לימוד תורה
שלום. בפוסט שלך על התנ"ך כתבת שאתה רואה את העיסוק בלימוד התנ"ך כגדר של לימוד תורה (מחמת הנוסח וכו'). מדוע? הרי לא כל התנ"ך הגיע ממשה מסיני? מדוע זה לימוד תורה ולא לימוד היסטוריה? מה הגבול?
דבר נוסף: מדוע העיסוק בלימוד דברי פרשן על הגמ' זה לימוד תורה, שעה שאותו פרשן טועה בפרשנותו? כלומר, נניח ואני לומד ר' חיים על הרמב"ם אבל הפרשנות שלו שגויה מדוע זה לימוד תורה?
למה הוא צריך להגיע מסיני? הוא הגיע מהקב"ה. בדיוק בגלל זה הוא תורה וספרי היסטוריה אחרים אינם תורה כי הם לא באו מהקב"ה. ולכן דיברתי שם על קדושת התוכן וקדושת הנוסח.
דומני שהסברתי זאת. פרשן לסוגיא הלכתית פועל במגמה פרשנית. הוא מנסה לפענח מה כתוב בה ומה משמעותה. לכן אמרו חז"ל שגם מה שתלמיד טועה אומר ניתן למשה מסיני. כל האפשרויות הפרשניות הן חלק מהתורה, למרות שלא בהכרח לכולן הקב"ה התכוין.
היכן כתבת זאת? לא זכור לי. ומתי בדיוק קיבלנו את התנך?
במילים אחרות: מה גרם לספרי התנ"ך להתקדש ולהפוך ל'לימוד תורה'? האם לא בגלל שהתחברו על-ידי אנשים ו'קדושים'? ואם לא – מה כן גרם לכך?
מוש, אני לא מבין מה אתה רוצה. הכל הוסבר. הסברתי שהתנ"ך הוא דברי נביאים מפי ה', ולכן זו תורה. דבר ה', ולא קשור בשום צורה לקדושת האנשים.
הכל נכתב כאן כבר כמה פעמים, הן במאמרים והן בשו"תים.
יש סיבה למה הרב לא עונה על השאלה הזו:
https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%94%d7%95%d7%aa%d7%a8%d7%94-%d7%90%d7%95-%d7%93%d7%97%d7%95%d7%99%d7%94/
עניתי על כך. לא מבין מדוע זה לא מופיע שם.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer