למה אני חייב בברית שכרתו אבות אבותי בסיני?

באותו עניין- לדעתך כך גם מי שנולד לעם ערבי חייב לה' להיות מוסלמי? האם גם זו ברית כברית סיני? הרי האומה קיבלה את האיסלם. או לפחות כדין "נדר לאומי"? האישור של ה' פחות רלוונטי לדעתי, שהרי אין שינוי בה', גם לא במעמד הר סיני. "וירד ה' על הר סיני" הוא לעיני התבונן בהתערותא דלתתא ולא שחלילה יש בה' שינוי.

אף אחד לא חייב לקיים ברית דמיונית שלא התרחשה. אם בוקר בהיר אחד יחליט עם ישראל שיש חוק שכל אחד חייב לעמוד על רגל אחת כל בוקר שלוש דקות, אין שום סיבה שאקיים זאת (ואפילו אם הכנסת תחוקק זאת אני מניח שלא אקיים).
אם אתה חושב שאלוהים התגלה למוחמד וציווה אותו את האסלאם, ואתה גם חושב שהייתה כאן כריתת ברית מחייבת, אז אכן אתה חייב לקיים את מצוותיו.

מדוע זה דומה לחוקי מדינה? כל אזרח מחויב בשמירה על הסדר המדיני. אבל איך יתכן שחוזה שסבא שלי חתם לפני אלפי שנים מחייב אותי היום? מה פירוש "החוזה היה בינינו לבין הקב”ה"? אני לא חתמתי.

אתה לא חתמת. הציבור שאתה חלק ממנו חתם.
חוקי המדינה לא מחייבים בגלל שאני חייב משהו לתוכנם אלא בגלל שאני חלק מהציבור שחוקק אותם. וזה גם אם אני לא הייתי בין הבוחרים (למשל החוק נחקק כבר לפני מאה שנה ולא שונה).

אגב, בנעוריי כשלמדתי בגוש שאלתי את הרב מידן את השאלה הזאת. אמרתי לו שלדעתי מסברא אדם יכול לפרוש. חשבתי שאולי זהו הכרת. אדם אכן יכול לפרוש מהציבור ולא לקיים מצוות ואז הוא נכרת וזהו (הופך לאנקדוטה היסטורית). ציבור לא מת אבל יחידים כן.
הוא אז אמר לי שכל פילוסוף מתחיל יודע שעדיף להיות במצב רע מאשר לא להיות בכלל. נו נו, כיום כשאני קצת פחות מתחיל אני לא בטוח בזה…

כל אוטונומיה רשאית לחוקק חוקים לתועלת הציבור. אזרח בודד לא יכול לקחת לעצמו את החוק לידיים והוא מחויב למה שכולם חייבים. אבל מזכות בחירתו האישית הוא רשאי פשוט לקום ולעזוב, ללכת למקום שם יש חוקים המוצאים חן בעיניו, בלי לשלם על כך מחיר של 'כרת' וכדומה, שזה לא כזה נחמד כמו שהצגת את זה. אנחנו מחויבים ואין לנו שום אופציה לעזוב. מה פתאום?
גם אני מעדיף לא להיות מאשר להיות במצב רע. אלוקים כמובן חיבר אותי לאינפוזיה של החיים, משפחה וסביבה, אבל מלכתחילה לא הזמנתי את זה. מדוע אני מחויב לו כעת?

לא הבנתי שני עניינים- א. מה ההבדל בין ברית סיני לברית מוחמד? בשניהם מי שחתם הוא העם והקב"ה לא עשה כלום. הקב"ה לא השתנה במעמד הר סיני ולא נוסף לו רצון שלא היה קיים אצלו. זה שינוי בנצחי שלא יתכן. הכל היה עניין של קבלת האומה וכך זה גם אצל המוסלמים. אתה חושב שהקב"ה השתנה במעמד הר סיני בכריתת ברית? ב. אם אתה מחויב לקולקטיב למה שלא תקבל חוק לעמוד על רגל אחת ואילו כן תנענע בלולב?

משה, למה לא יכול? הוא כן יכול. אלא שלא ראוי, כי הוא חתום על חוזה. אצלנו החוזה הוא בכל החיים. אי אפשר לעזוב כי כך חתמנו. אבל אם אתה מעדיף להיכרת – אני מניח שאם תעזוב זה מה שיקרה. מה איכפת לך שתוגדר כחוטא? אתה רוצה הכרה אלוקית בזכותך לחטוא? אני לא מוסמך לתת לך אותה.

אופיר, כבר הסברתי ואחזור על כך שוב. אם אכן היתה ברית של הקב"ה עם מוחמד ועמו – אז זה באמת אותו דבר. השאלה האם היתה או לא? אנחנו לא מחוייבים לפיקציות. אני מחויב לקבלת האומה כשזה נעשה במסגרת ברית עם צד שני. או ברית בינינו לבין עצמנו. אבל איני מחויב לקפריזות של האומה.

מה פירש "יכול"? ומה פירוש "לא ראוי"? אני מאמין שיש אלוקים ושהוא משלם שכר ועונש. אם אני "עוזב", אשלם על זה ביוקר, ולא רק "אכרת וזהו". אתה לא מוסמך לתת לי הכרה אלוקית בחטא, אבל אתה יכול בטובך לסייע בידי להבין בצורה משכנעת ולא מעיקה למה עלי לשמור מצוות, ואם אפשר, שאצליח לעשות זאת בשמחה. אני רק מבקש, כמובן. תודה!

למה פיקציות? כל המשפחה שלי הבטיחה להקריב קרבן לה' – זה פיקציה? אני בכלל לא מבין איך הרב יכול לחשוב אחרת על האיסלם. מה בכלל ההווא אמינא שיש כאן פיקציה? וכי מוחמד לא היה קיים? וכי לא קיבלו את דבריו? מה כבר יכול להיות כאן פיקטיבי? ואני חוזר על השאלה – מה פירוש שצריך צד שני? מה הכוונה שאלהים "מסכים" לכך? מאוד חשוב לי להבין באיזה מובן אלוהים לא רצה את הברית ואח"כ כן רצה. מאוד קריטי לי להבין אם זו לא הגשמת הבורא.

אלוהים לא "לא רצה את הברית ואח"כ כן" אלא תכנן מראש לקיים את הברית אז (כך זה מתואר בתורה, כהשתלשלות אירועים שמובילים ליציאת מצריים)

אחדד: אלוהים לא "מסכים" לברית אלא מציע אותה. אנחנו הסכמנו. אם מעצמנו היינו מחליטים לקיים את המצוות זה לא היה מחייב, וזה בדיוק מה שקרה עם מוחמד

אופיר,
אני לא מבין את הטיעון. התורה כותבת מפורשת שהקב"ה מעוניין להיות איתנו בברית והברית מחייבת גם אותו. ההבדל היחיד שהקב"ה עדין איתנו ולכן הוא איננו מחויב מתוקף היותו חבר בקולקטיב אלא מתוקף התחייבותו העצמית, ואילו אבותינו אינם איתנו ולכן החיוב שלנו נובע מהיותנו חברים בקולקטיב. אפשר גם להוסיף שהתורה היא חיינו ואורך ימינו וכמו שטען רבי עקיבא שהדגים מחוץ לים אינם חיים גם אנחנו בלי התורה אין לנו חיים. אבל זה באמת קומה נוספת.

לרב,
האם הדור קיבלוה בימי אחשוורוש לא מלמד שאת הברית צריך כל דור ודור לקבל מחדש מרצונו (ברור שזה כנגד הכפיה של הר סיני ועדין…)?

משה, הסברתי ככל שיכולתי. אין טעם לחזור שוב. אתה לא ביקשת שאשכנע אותך להיות שמח במצוות אלא מדוע יש עליך חובה לקיים. אלו שתי שאלות שונות בתכלית. על השנייה עניתי, ועל הראשונה אולי כדאי ללכת לפסיכולוג. אין לי מרשמים לשמחה.

אופיר,
התחושה שלי שאני כותב אל הקיר. הסברתי שוב ושוב. אם משפחתך מתחייבת למפלצת הספגטי המעופפת זה לא מחייב אותך. זה הכל.

וכי כך עונין את המעוקות? אשאל שוב את השאלה, בלי הקטע של השמחה [למרות שגם את הציווי המקראי לשמוח במצוות אפשר להבין במשנת כת"ר השכלתנית].

מה פירש “יכול”? ומה פירוש “לא ראוי”? אני מאמין שיש אלוקים ושהוא משלם שכר ועונש. אם אני “עוזב”, אשלם על זה ביוקר, ולא רק “אכרת וזהו”. אתה לא מוסמך לתת לי הכרה אלוקית בחטא, אבל אתה יכול בטובך לסייע בידי להבין בצורה משכנעת למה עלי לשמור מצוות. אני רק מבקש, כמובן. תודה!

משה, אני באמת לא מבין את השאלה.
הסברתי שחתמנו על חוזה. כולנו. אף אחד לא רשאי לעזוב חוזה שהוא חתום עליו. חוזה עם מדינה מותנה בזה שתהיה תושב, אחרת אין מחויבות שלך אליה ולא שלה אליך. אבל החוזה עם הקב"ה קיים תמיד ובכל מקום (כי המדינה שלו היא כל היקום). הוא מקיים אותך ואתה מתחייב כלפיו. את זה אי אפשר לעזוב. במובן הזה המצב הזה דומה למדינה.
כתבתי לך, שלפי סברתך שנשמעת לי סבירה, אתה יכול להכריז פוס ולנטוש. לומר לא מדובשך ולא מעוקצך. ממה נפשך, אם הגיוני בעיניך שאפשר לעשות זאת, אז כנראה הקב"ה גם הוא יסכים. ואם זה לא הגיוני אז כנראה יתבהר לך אז מדוע לא. אבל חזקה שהוא אינו בא בטרוניה עם בריותיו, ולכן לא תיענש על עבירה שעשית בשוגג/אונס.

לגבי השמחה, זה לא קשור למשנתי השכלתנית. אם מישהו לא חש שמחה אין לי מה לומר לו פרט להצעה ללכת לייעוץ. פשוט לא אני הכתובת לזה. לא אמרתי שאין ערך בשמחה. זה כבר דיון אחר.
אגב, כתבתי את זה לגמרי ברצינות ולא בציניות. לכן, בהחלט: כך עונין את המעוקות.

הבנתי. זאת אומרת כך. יש כאן מעין מדינה גלובלית שמחייבת כל אזרח לכבד את חתימתו. בשונה ממדינה אחרת, שאתה פשוט יכול להגר, כאן אין לאן להגר. חתימת אבות המדינה היא חתימת 'אל חזור'. לגבי ה'ממה נפשך', אני יודע שאין אפשרות כזאת, ואני מבין חלקית היגיון מסוים בכך שלא שייך לכל אחד לעזוב ברגע שירצה, כי אלוקים יכול "לסגור את הבסטה". ההיגיון הזה לא מספיק משכנע אותי בפנים.
מכל מקום הקב"ה יבוא גם יבוא בטרוניה במקרים כאלו, כי לא מדובר כאן בשוגג או אונס.
אשמח אם יינתן חידוד נוסף לדברים. זו באמת שאלה קיומית שלא נותנת לי מנוחה כבר תקופה ארוכה, ומאידך זו שאלה שלא מצאתי לי רב קלאסי שיענה לי עליה.

אתחיל מהסוף. זה כן אונס, שהרי עשית את מה שחשבת שנכון. אונס בדעות הוא אונס ככל אונס אחר.
מעבר לכל זה, קח בחשבון שאלוקים יודע יותר טוב ממך מה טוב עבורך. לך אין את מלוא התמונה. ולכן אם אתה חושב שעבודתו אינה טובה לך אתה כנראה טועה. זה כמו שילד לא יכול לעזוב את בית הוריו למרות שהנהגתם לא מוצאת חן בעיניו (והוא גם לא בחר לבוא לעולם, אלא הם הביאו אותו). לכן גם אין צורך לתת לך הזדמנות להתחרט, כי זה חוזה שנחתם לטובתך, והוא יודע טוב ממך שזה לטובתך.

סליחה שאני יורד לפסים אישיים. אתה מצליח להשתכנע מהטיעון שאלוקים יודע יותר ממך מה טוב לך, ושעל בסיס זה ניתן לבנות מערכת מחויבות?
מצד אחד זה קצת מעצבן, מזכיר לי את המשגיח שהיה מרגיע בחורים על שאלותיהם באמונה, בטיעון הגאוני ש"בטוח הגר"א או רע"א חשבו על השאלות האלו, ובכל זאת האמינו", כאומר, אתה לא חייב להבין, אבל תאמין שיש כאן משהו יותר חכם ממך. ואישית אני מרגיש כפי שלמדתי ממך רבות [בעקיפין אולי] שהשכל שלי הוא חזק יותר מכל ואני חייב להבין ולהשתכנע בשכל שלי למה אני חייב לו
מצוות, ולמה לפעמים גם לסבול בשביל זה.
מצד שני יש היגיון בזה שאלוהים אינו יכול לחשוף את כל הקלפים, כי השקיפות מורידה את הערך, אולי מורידה את עצמת הבחירה, אולי זו הכוונה "כבוד אלוקים הסתר דבר".
איכשהו אני חש מתנדנד בין שני הצדדים האלו.
יישר כח על הסבלנות.

קודם כל ברור לגמרי שהוא יודע טוב ממך. אתה לא מסכים לזה? לכל היותר אתה יכול לטעון שיש לך רצון ואולי אף חובה להבין מדוע זה טוב יותר עבורך. אבל אם אתה מחפש הרגעות, אז לדעתי הידיעה שאלוקים יודע טוב ממך מרגיעה את המעוקות.
מעבר לזה, לדעתי יש לך כאן טעות. חשיבה רציונלית לא אומרת שצריך להבין הכל כדי לקיים. ממש לא. צריך להשתכנע שזה נכון. וזה ממש לא אותו דבר. כשרופא רושם לי תרופה אני לוקח אותה כי יש לי אמון בידע שלו ולי אין ידע כזה. האם לדעתך אני לא רציונלי? אני בהחלט כן. מכיון שאני יודע שחסר לי ידע רפואי אני סומך על בעל הידע. אדם לא רציונלי הוא אדם שמקבל תרופה ממישהו אחר שאינו רופא בלי להשתכנע שזה מועיל או שהוא מבין בזה יותר ממנו.
את רוב המצוות בתורה אני לא מבין (מה התועלת בהן). אבל מכיון שיש לי אמון בקב"ה אני מניח שיש בהן תועלת ודי בזה כדי לקיימן. רציונלי למהדרין.

אני לא חושב שהבעיה בחשיפה היא בהכרח השקיפות. אפשר גם שהבעיה היא שלא כל מוחא סביל דא. הרמב"ם במו"נ כותב שדווקא השקיפות מרבה את כבודו ויוצא נגד אלו שחושבים שגזירות הכתוב מרבות כבוד שמים. הוא מוכיח זאת מהפסוק שהגויים יאמרו עלינו "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". ואם נעשה דברים לא מובנים כיצד הם יאמרו זאת?

לכבוד הרב:
מה שייך מפלצת הספגטי המעופפת? דיברתי על התחייבות לאלוהים. אללה הוא אלוהי ישראל שדומני, ותקן אותי אם אני טועה, גם אתה מאמין באופן כלשהו ב"קיומו". למה לעוות כך את שאלתי? אם אתה רוצה להקצין את דבריי, לפחות תגמיש משתנה שאני באמת שיניתי בהשוואה בין היהדות לאסלם.. זה אותו אלוהים, וחכמי ישראל בימי הביניים התערבו עם דעות המוסלמים בעניין הגדרתו.
י.ד.:
מה הכוונה "אלוהים התעניין"? אתה יכול להסביר.. האם אין בדבריך ייחוס שינוי לאלהים? אם אלהים הוא נצחי איך הוא יכול להתחיל להתעניין? איך הוא יכול להתעצב אל ליבו? איך הוא יכול לרדת לראות הכצעקתה? ברור שמדובר שהמציאות השתנתה ולא אלוהים השתנה. כלומר, שבני האדם חטאו, כך מחוייב גם "וירד ה' על הר סיני" שהוא שינוי שעברו ישראל בהתבוננות באש, בשמיעת קול השופר, ברעידת האדמה, בברקים והרעמים.. הם הרגישו נוכחות של משהו גדול מהם וכרתו ברית. אבל לא היה שינוי באלוהים. אלוהים לא צריך אותנו ולא רוצה אותנו, מבחינה פילוסופית, ולכן גם אתית. רק מבחינה דימויית, שמתאימה לעורר את אוזן פשוטי העם, ואת הלב של כל אדם המעיין בפסוקים, כי הלב, גם של חכם, הוא מתעורר מהדימויים כמו אדם פשוט.
אגב, "לברוא" במקרא הוא גם סלילת דרך, כמו "וְיָד בָּרֵא, בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ-עִיר בָּרֵא." (יחזקאל כא כד) ובכלל פרשת בראשית נאמרה על כדור הארץ ולא על כל העולם, כך שאין כאן חיוב שהתורה מדברת על הופעת יש מאין גמור.

(בעניין פרשת בראשית – כמובן גם הכוכבים שביחס לכדור הארץ)

לא עיוותתי מאומה. ההבדל שעליו דיברתי הוא שאצל המוסלמים לא נכרתה ברית ואצלנו כן. וזה שהם מדמיינים שכן לא מחייב אף אחד. ממש כמו כריתת ברית עם מפלצת הספגטי. ואמרתי לך שאם אתה חושב שכן נכרתה עמם ברית אז אכן זה אותו דבר כמו אצלנו.
אני ממש לא מבין מה כל כך מסובך כאן.

הוא (אופיר גל עזר) טוען שהברית של עם ישראל היא חד צדדית, כלומר אנחנו החלטנו מעצמנו לקיים מצוות וה' לא קשור לזה (כי אחרת זה אומר שהוא שינה את דעתו והוא לא עושה דברים כאלה בלה בלה בלה). לכן כל קבלה שעם מקבל על עצמו ביחס לאלוהים (למשל להתפלל 5 פעמים ביום במקרה של המוסלמים) שקולה לקבלת עם ישראל.

הטעות שלו כמובן היא שאלוהים כן יזם את הברית עם ישראל וזה דווקא לא בעיה תיאולוגית

יישר כח לך הרב. וסליחה, אופיר, שקצת "התלבשתי" לך על הנושא. פשוט העלית על הכתב דברים שיושבים לי בלב זמן רב, ועל כך אני מודה ל.