למה נברא העולם?

לפני שאכנס לגופם של דברים, אני רוצה להקדים הקדמה חשובה: קודם כל, מניין היומרה שלנו להבין מדוע ולשם מה אלוהים ברא את העולם? היתפאר הגרזן על החוצב?! עולם המושגים שלנו נברא על ידו ושייך לעולם שנברא על ידו, ולכן קשה להניח שיש לנו בכלל את הכלים להגיע באמצעותם לסיבה מדוע הוא פעל כפי שפעל. יחד עם זאת, כיוון שהעלית כאן שני מודלים מרכזיים שניסו להתמודד עם השאלה, אנתח אותם ואענה על קושיותיך מתוך תפיסתי.

לגבי הרמח"ל וטענת "נהמא דכיסופא" (לחם חסד):

אני מסכים לחלוטין עם הביקורת שלך. טענת "נהמא דכיסופא" היא בעיניי טענה מופרכת וחסרת בסיס. ההנחה שאלוהים ברא אותנו בעולם של עמל וסבל רק כדי שלא נתבייש היא הנחה פסיכולוגית ולא פילוסופית. כפי ששאלת בצדק על החתולים – הרי הקב"ה כל יכול, והוא היה יכול לברוא אותנו ללא נקיפות המצפון על לחם חסד, כלומר ללא התכונה הפסיכולוגית של הבושה, או לחלופין ליצור מציאות שבה מוסרית אין שום פגם בקבלת חסד. הפה שאסר הוא הפה שהתיר.

מעבר לכך, הבעיה המרכזית בגישת הרמח"ל ("טבע הטוב להיטיב") היא ההנחה שהעולם נברא עבורנו. לדעתי, פעולת הבריאה אינה יכולה להיחשב "הטבה" לנברא. הטבה עושים למישהו שכבר קיים ומשפרים את מצבו. אבל לברוא אדם יש מאין לא יכול להיחשב הטבה עבורו, שהרי אם לא היה נברא – לא היה לו רע, וממילא לא היה לו שום צורך בהטבה הזאת. המסקנה הלוגית המתבקשת היא שהבריאה לא נועדה לשירותנו או לטובתנו, אלא יש לה מטרה שמחוצה לנו – היא נועדה עבור הקב"ה עצמו (מה שמכונה בחז"ל ובספרות הסוד "סוד העבודה צורך גבוה").

לגבי הרב קוק, השלמות וההשתלמות:

כאן אנחנו מגיעים לנקודה העמוקה באמת, ולקושיות שהעלית על מודל ההשתלמות של הרב קוק באורות הקודש.

1. האם אלוהים לא מושלם? האם זה היסק לוגי שאי אפשר לעקוף?

   הבנת נכון מאוד. זו אכן בעיה לוגית מובנית במושג "המושלמות". ההנחה של הרב קוק היא ש"השתלמות" (התהליך של ההתקדמות וההשתפרות) היא לא רק אמצעי כדי להגיע למצב שלם, אלא יש לה ערך ושלמות בפני עצמה (בשפה מתמטית: לנגזרת יש ערך, לא רק לפונקציה).

   אם הקב"ה הוא מושלם ואינסופי, הוא לא יכול להתקדם לשום מקום. אין לו "לאן" להשתפר. ממילא, יוצא שדווקא העובדה שהוא מושלם מונעת ממנו את השלמות המסוימת הזו של להיות "משתלם". זה לא חיסרון ביכולת שלו, אלא סתירה לוגית פנימית במושג המושלמות – בדיוק כמו שהקב"ה לא יכול לברוא "משולש עגול".

   כדי להוציא את פוטנציאל ההשתלמות הזה מן הכוח אל הפועל, הוא ברא עולם חסר ויצורים חסרים. כאשר אנחנו משתלמים ומתקנים את עצמנו ואת העולם, אנחנו בעצם משלימים אותו ומוציאים לפועל את אותה תכונה שאצלו לא יכולה הייתה להתממש.

2. האם אנחנו פה רק כדי לספק צורך "אנוכי" של רודן?

   כאשר אנחנו משתמשים במילים כמו "אנוכי" או "רודן", אנחנו עושים האנשה (פרסוניפיקציה) ומלבישים על הקב"ה מניעים אנושיים ופסיכולוגיים. אבל הקב"ה אינו אדם. כפי שאמרתי, המסקנה הפילוסופית היא שהעולם אכן נברא לכבודו ולצורכו של הקב"ה ("כל הנברא לכבודי בראתיו"). אצל בני אדם, פעולה למען עצמי על חשבון אחרים היא אגואיזם פסול. אבל אצל הקב"ה, ה"אגואיזם" הזה הוא בדיוק מה שמעניק לנו קיום, חיים ומשמעות. הוא דואג לעצמו, ומתוך כך הוא דואג לעולם שנברא ממנו. אנחנו, במובן המטאפיזי, שותפים בהוצאה לפועל של הפוטנציאל שלו. הוא לא עושה זאת למען האינטרס שלו אלא למען האמת.

3. איך השלמות הזו באה לידי ביטוי אם אין לו גוף? מה עושה לו "נעים"?

   השאלה שלך מניחה שוב ש"צורך" או "רצון" חייבים להיות מלווים בתחושה פסיכולוגית או פיזיולוגית של "נעים" או "סיפוק". אבל לאלוקים אין גוף ואין לו פסיכולוגיה. כשאנחנו מדברים על כך שיש לו "רצון" או שהוא "משתלם", אנחנו משתמשים בשפת בני אדם כדי לתאר מציאות מופשטת לחלוטין. הצורך שלו להשתלם אינו מצוקה רגשית או גירוד שהוא צריך לגרד, אלא עובדה אונטולוגית (קיומית): פוטנציאל ההשתלמות קיים בו, וללא הבריאה הוא נותר בגדר פוטנציאל בלבד. הבריאה שלנו וההתקדמות שלנו הן הביטוי המעשי – היציאה מן הכוח אל הפועל – של אותו פוטנציאל מופשט.