אין מעבירין והעוסק במצווה

אבל אין מעבירין על המצוות חל גם באם לא תעביר תפסיד את המצווה השניה, בכל אופן יש מ"ד כזה,

זו מחלוקת, אבל יש גם עוד הבחנה שעשיתי.

ההבחנה שלך אמת ויציב, אבל לכן אני שואל לפי המ"ד ההוא, מה יהיה ההבדל מבחינתו.
הרי אם נאמר אפילו אין מעבירין כש"כ העוסק במצוה פטור מן המצווה

נדמה לי שזהו ההבדל: העוסק במצווה נפטר מהאחרת. ומכאן שגם אם יכול להשלימה אינו חייב בכך כי היה פטור (לפחות אי יש דיחוי אצל מצוות). אבל באין מעבירין על המצוות אין לך פטור מהמצווה השנייה. נאמר שם רק שאם לא הצלחת לקיימה אתה אנוס.

אגב- למ"ד שאין מעבירין הוא דרבנן, אז זה יותר מובן
התורה פטרה רק העוסק במצווה
ובאו רבנן ואמרו גם לפני שאתה עוסק אין מעבירין ואתה פטור מהמצווה השנייה ואל תדאג לה אפילו תפסידנה, למ"ד, רק תימא איך יש כח ביד חז"ל להפסיד את האדם מצוה דאורייתא (ועוד יש מ"ד שגם אין מעבירין מצוה דרבנן מפני דאורייתא והעוסק במצווה דרבנן פטור מדאורייתא)
הרי מסברא היינו אומרים, שאם המצוה השניה תתבטל לגמרי, אז תקדימנה קודם,
והרי מצוה עוברת תמיד קודמת, כגון בכיבוד הורים, כמובא ביו"ד שנפסק שהעוסק בכיבוד הורים צ' לבטל למצוה עוברת

לחכמים יש כוח לבטל מצוות, לפחות בשוא"ת.

זה ברור
רק אני שואל מה הקטע ומה ההגיון בזה
למ"ד שגם אם תפסיד את השניה לגמרי
מה יקרה אם במקרה כזה נעדיף את השניה, זה נשמע חוק בלי הגיון, אתה היית ראשון לא אכפת לי אם השני ימות
למה לתקן חוק כזה מה ההגיון, בפרט שאנו מכירים את תקדים מצוה עוברת