לשון הרע

גם התלמוד הוא ליקוט הלכות והמלצות.

הסיבה שאולי שלא חולקים על התלמוד כי כל הטקסט כולו עמוס מחלוקות כמעט בכל דין ובכל סברא, ומה שנסבור כמעט ותמיד תוכל לסדר את זה איכשהו עם ים הטקסט. לא הבנתי איך אפשר לקבל סמכות מן המחלוקת? אלא אם כוונת הרב רק היכן שהתלמוד כותב ׳והלכתא׳, אך ברוב המקומות ההלכה נפסקה בתקופה מאוחרת יותר.

השאלה כאן היא דוקא מעניינת כי הח״ח כתב ספר שהנגיד את ההלכה והתקבל בכלל הציבור, מכאן שהציבור נתן לו סמכות כבר כמה דורות גם אם כיום מישהו ירצה לחלוק על אחר אילו הלכות.

עמדתי על כך בהרחבה בעבר. לא חולקים על התלמוד כי הוא התקבל. זה שהוא עמוס מחלוקות וניתן להכניס לתוכו הרבה מאד דעות זה נכון, ולא בכדי. ועדיין זוהי מסגרת הדיון, ואם יש עליך קושיא מהתלמוד דעתך נדחתה. ראיות לכל דעה מובאות מהתלמוד. לכן בהחלט יש משמעות לקבלת התלמוד כמסגרת למרות המחלוקות.
לדברים שאינם הלכה שנכנסו לתלמוד באמת אין סמכות.
אצל הח"ח הוא לא יכול להחליט על משהו שאינו הלכה שהוא הלכה. ואם החליט כן, זו החלטה שאין לה תוקף. וכאמור, הוא גם לא התקבל כסמכות פורמלית מוחלטת.

תודה לגבי ההבהרה של המסגרת הסמכותית.

גם חכמי התלמוד לא יכלו להחליט על משהו שאינו הלכה שהוא הלכה. אך לאחר חתימת התלמוד וקבלתו כסמכות, זה התקבל ונהיה הלכה. אני טועה?

לתלמוד ניתנה סמכות של סנהדרין, והם יכולים תקן תקנות (אבל לא לקבוע שרירותית שמשהו הוא הלכה אם הוא לא כזה. זוהי סוגיית טועה במצווה לשמוע לדברי חכמים). זה לא קיים אצל הח"ח.