מה דעתך על הדעות של שלום צדיק שמובאות בפוסט של הרב שמואל אריאל

ראיתי שבעבר שאלו את הרב לגבי העזיבה של הרב שמואל אריאל את עתניאל בעקבות דעותיו של שלום צדיק, ראיתי שגם התכתבת באתר בנושאים האלו עם שלום צדיק, היום הרב שמואל אריאל פרסם בפייסבוק פוסט שמסביר מה היו הדעות של שלום צדיק שהפריעו שבגללן הוא עזב, אשמח לשמוע אלו דעות הן לדעתך נכונות ואלו לא.
 
הפוסט:
(הבהרה: אני לא רגיל להשתמש בפייסבוק ולא מצוי בו בתדירות גבוהה, כך שאיני מתחייב להגיב לכל הערה ותגובה שעשויה לעלות כאן.)
 
מאז עזיבתי את עתניאל נשאלתי כמה פעמים על הסיבות לכך. במשך שנים העדפתי לענות על כך בפרטי ולא באופן ציבורי. אבל כעת הסוגיה עלתה שוב במרחב הציבורי, ונראה שכעת, ממרחק הזמן והפרספקטיבה, ראוי להציג בפני הציבור את העניין.
 
רקע קצר:
למדתי ולימדתי בעתניאל במשך 30 שנה. היו דברים שהסכמתי איתם והיו דברים שלא, ועם הזמן התרבו הדברים שלא הסכמתי איתם, אבל זה היה עדיין בתוך התחום הלגיטימי של דעות שונות בבית המדרש.
בשלב מסוים התחילו להתקיים בישיבה שיעורים של פרופ' שלום צדיק (בוגר ישיבת עתניאל, מרצה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, שהציע להעביר בישיבה שיעורים במחשבת ישראל). עם הזמן, התחלתי לשמוע מתלמידים ציטוטים מן השיעורים הללו, שמאד לא אהבתי אותם. דיברתי על זה עם שלום צדיק ועם צוות הישיבה, אבל הדברים המשיכו.
באדר תשע"ח התפרסם מאמר שלו ב"אביע" (עלון פנימי של ישיבת עתניאל), שטילטל אותי מאד. פניתי בדחיפות לצוות הישיבה, ובמקביל התחלתי לשמוע הקלטות רבות משיעורי שלום צדיק כדי להבין באמת במה מדובר. מתוך כך הגעתי למסקנה שאם התכנים הללו ממשיכים להישמע בישיבה אין שום אפשרות להישאר במקום כזה.
באיזה תכנים מדובר? יש הרבה דברים בעייתיים, שלא אפרט כאן את כולם. אציג בקצרה כמה מן האמירות החמורות שלו בשיעורים ובמאמר:
 
1. אין בכלל השגחה. אלקים לא מתערב במציאות בשום דבר, לא להציל צדיק ולא להעניש רשע וגם לא בשביל להציל את עם ישראל.
2. מכיוון שאלקים לא מתערב במציאות, אז גם אין שכר ועונש במובן הפשוט, דהיינו למשל שאם נקיים מצוות יירד גשם וכדומה. כאשר התורה אומרת לנו דברים כאלה (שמופיעים כמובן בהרבה מקומות בתורה) – היא משקרת. היא אומרת את זה כדי שהעם יקיים מצוות, אבל זה לא באמת נכון.
3. ציטוט: "הרמב"ם כל הזמן כל הזמן כל הזמן אומר שהתורה לא אומרת אמת".
4. כך גם כאשר התנ"ך מספר על אירועים היסטוריים שונים ואומר שהם אירעו בהשגחה אלוקית, זה שקר חינוכי בשביל הציבור. למשל (דוגמה שהוא מביא), כאשר הנביאים אומרים שחורבן בית ראשון בא בגלל שהעם חטא בעבודה זרה וכדומה – זה לא באמת כך. החורבן והגלות התרחשו מסיבות טבעיות לגמרי, שנבוכדנצאר רצה להגדיל את האימפריה שלו. אבל הנביאים היו צריכים להסביר לעם איך קרה דבר כזה, אז הם אומרים שזה בא בגלל עבודה זרה ושאר החטאים.
(נשים לב למשמעות של הדברים הללו: רוב התנ"ך עוסק בהשתלשלות ההיסטורית ומתאר אותה מנקודת מבט של ההשגחה האלוקית – האמירה הזו מציגה את רוב התנ"ך כשקר.)
5. תפילה לא פועלת כלום במציאות. היא רק משפיעה פסיכולוגית.
6. כמו שאלקים לא מתערב במציאות, הוא גם לא מתגלה לבני אדם. הנביאים הם פשוט פילוסופים גדולים שמבינים כיצד יש לנהוג ואומרים זאת לעם.
7. כך גם לגבי התורה – משה רבינו היה פילוסוף גדול, הוא הבין בחכמתו מה האלוקים היה רוצה שנעשה, וכך הוא כתב את התורה.
8. בעקבות האמירה הקודמת – שאלה של תלמיד: אז מה זה מעמד הר סיני?
תשובה: זה המעמד שבו משה רבינו הביא לעם את הספר שהוא כתב.
שאלה: אז מה זה הקולות והברקים?
תשובה: משה רבינו היה חכם גדול, וכמו שהיום החזאים יודעים לומר שבעוד שלושה ימים יהיו קולות וברקים, כך גם הוא ידע, ותיזמן את נתינת התורה ליום הזה.
(דהיינו: א. התורה אינה התגלות אלקית, אלא חכמתו של משה. ב. משה רבינו היה שקרן, שהטעה את העם ותיזמן את נתינת התורה לסיטואציה שבה זה ייראה לעם כהתגלות אלוקית כדי שהם יסכימו לקבל את התורה שהוא המציא.)
(במובן מסוים זה גרוע מן הכפירה של ביקורת המקרא. גם ביקורת המקרא כופרת במקור האלוקי של התנ"ך, אבל היא לפחות סוברת שמי שכתב את התנ"ך האמין בדברים הללו, האנשים שכתבו את ספרי התנ"ך סברו שהניסים אירעו באמת ושאם העם לא ישמע בקול ה' תבוא רעה וכו' ולכן הם כתבו זאת. שלום צדיק מציג את משה רבנו ושאר הנביאים כשקרנים, שגם הם בעצמם לא האמינו בדברים הללו ושיקרו להמון.)
9. היהדות לא מצפה מן האדם להאמין בשום דבר. אדם יכול לא להאמין בשום דבר, גם לא במציאות ה', וזה בסדר.
10. המגמה של היהדות היא רק קיום המצוות המעשיות, ולא האמונה. האמונה היא אמצעי לשם קיום המצוות, ולא להפך, שהמצוות באות לבטא ולממש את האמונה. מטרתן של המצוות (גם אלו שלכאורה הן בין אדם למקום) היא רק פרקטית, לשם התיקון המעשי של החברה, יצירת חברה מתוקנת שיש בה חסד ועזרה הדדית ויציבות משפחתית וכדומה.
(הנקודה האחרונה אולי אינה כפירה מצד עצמה. אם הוא היה טוען שהקב"ה נתן את התורה מתוך מגמה רק ליצור אצלנו חברה מתוקנת בתחומים שבין אדם לחברו, זה היה מוזר ומוקשה, אבל לא בהכרח כפירה. אבל:
א. זה מנוגד לפשטות של פסוקים רבים בתורה, שמציגים את האמונה כמטרה עליונה ואת המצוות כביטוי של האמונה, כגון ששבת היא זכר למעשה בראשית ומצוות רבות זכר ליציאת מצרים וכדומה. שוב זה הופך פסוקים רבים בתורה ל"שקר חינוכי", שנועד לשכנע את ההמון לשמור את המצוות בפועל.
ב. ישנן דעות שמפקפקות בהתגלות ובמתן תורה, ואף על פי כן מדגישות את ערך קיום המצוות, כגון בחלקים מן התנועה הקונסרבטיבית ועוד. זו כמובן כפירה ביסודות התורה, אבל לפחות הגישות הללו מציגות את המצוות כעניין אמוני – לדעתן זה לא ציווי אלוקי שהופיע בהתגלות, אבל זו הדרך של עם ישראל להתקרב אל האלוקים ולבטא את האמונה בו. בעוד ששלום צדיק מרוקן את התורה והמצוות מתוכנן משני הצדדים – זו גם לא התגלות אלוקית, וגם לא ביטוי של אמונה וקירבת ה'. זו רק דרך חיים פרקטית כדי להסדיר את המסגרת החברתית ותו לא.)
 
עד כאן העובדות, דהיינו הצגת נתונים על מה שהתרחש (ולמיטב ידיעתי עדיין מתרחש) בבית המדרש בעתניאל.
ומכאן קצת לגבי המשמעות של הדברים:
א. ראשית, כפי שעולה מן הדברים: העזיבה שלי היא לא עניין של בעיה אישית שלי, שבאופן אישי לא מתאים לי להיות במקום עם השקפה פלונית או אלמונית. אלה כבר השקפות שמחוץ ליהדות, שאף יהודי ירא שמים לא אמור להשלים עם קיומם של מסרים כאלה בבית המדרש.
ב. אנשים שואלים אותי: האם זה משקף את כלל התפישה של ישיבת עתניאל? – בהחלט לא (אם כי גם שמעתי לצערי חלק מאנשי הצוות שאמרו שעם חלק מן הדברים הללו הם מזדהים במידה זו או אחרת). אבל גם אם זו לא הדרך הכללית של הישיבה, ואפילו אם ראשי הישיבה והר"מים אומרים שהם לא מסכימים עם הדברים, לא ייתכן שישיבה תאפשר דברים כאלה בתוך בית המדרש. אלה לא דעות שנמצאות בתוך הטווח של דברי תורה, אלא אלו דעות שנמצאות מחוץ לתורה. כמו שלא יעלה על הדעת שישיבה תקיים שיעורים שמטיפים לנצרות, או תאפשר להגיש בחדר האוכל מאכלי טריפה, כך לא יעלה על הדעת שישיבה תקיים שיעורים שמטיפים לכפירה. וזה בדיוק מה שקורה, לצערי הרב, כאשר השיעורים הללו מתקיימים בעתניאל.
ג. טענה נוספת שנטענה היא שהדברים של שלום צדיק אינם משקפים את דעתו האישית. באופן אישי הוא מאמין, אבל סובר שיש מקום לגיטימי ביהדות גם לתפישה שאינה מאמינה, וכפי שהוצג לעיל. ובכן: איני יודע מה הן דעותיו האישיות של שלום צדיק, ומבחינתי זו לא הנקודה הרלוונטית. מה שרלוונטי הוא אילו תכנים התלמידים שומעים בבית המדרש. כאשר שלום צדיק משמיע פעם אחר פעם את המסרים הללו בשיעוריו, אז גם אילו באמת זו אינה דעתו האישית, עדיין הנקודה העיקרית והחמורה היא – בתוך הישיבה מתקיים חינוך לכפירה, וזה דבר שלא יעלה על הדעת. הדבר דומה לטבח בישיבה שיגיש לתלמידים בחדר האוכל נבלות וטרפות (בידיעת ראשי הישיבה ואנשי הצוות), ויישבו אנשים וידונו האם באופן אישי בביתו הוא שומר כשרות או לא. כמובן זו שאלה משנית לחלוטין.