מה הבעיה בראיה אונטולוגית
קאנט תוקף את הטיעון בכך שהאנליטי ריק ולא יכול להמציא דברים חדשים.
אינטואיטיבית זהו חוסר האימון הראשוני בכזו ראיה, איך לעזאזל הגדרת משהו ואתה מחליט שהוא קיים.
אבל אני לא מבין, סיבתיות היא הנחה שלי על העולם, ואני נוקט בוודאות שכך העולם מתנהג, אפילו שלא ראיתי את זה אף פעם כפי שהאריך הגר"ד יום.
עכשיו, נניח שהסיבתיות לא הייתה לי כ"כ פשוטה, אלא הייתי צריך להוכיח בהוכחה לוגית שכך אני תופס את המציאות, זו הייתה הוכחה אונטולוגית? אם כך, מה בעצם שונה תפיסת הסיבתיות שיכולה להניח הנחה על העולם מראיה אונטולוגית? ה'בעיה' היחידה שיש בראיה היא שהיא לא נגישה לי ישירות ואני צריך לעשות ניתוח מושגי כדי להבין שכך אני תופס.
ל"א קאנט טען שניתוח מושגי לא יכול להוסיף נתונים על העולם, והתשובה היא שבאמת הניתוח לא מוסיף שום נתון, הוא בס"ה מראה לי שכך אני תופס את העולם, מי שרוצה לטעון שאני תופס ככה אבל במציאות זה אחרת שיתכבד לערער קודם על הסיבתיות.
מה לא נכון בזה?
אם תעקוב אחרי המחברת (ועוד יותר בספר המצוי הראשון שמכילה גרסה מעודכנת שלה), תראה שאני מבחין בין אפריוריות למושגיות. ראיה אונטולוגית מבוססת אך ורק על ניתוח של הגדרת מושג. ראיה אפריורית כן אפשרית, אבל היא לא מבוססת על הגדרות אלא על הנחות אפריוריות. זה משהו לגמרי אחר. עקרון הסיבתיות הוא הנחה אפריורית (אפילו זה לא ממש מדויק לדעתי), אבל לא הגדרה. מסקנה עובדתית מהגדרה זה בלתי אפשרי. מסקנה עובדתית מהנחה אפריורית זה משפט סינתטי אפריורית.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer