מה רצתה הגמ' ? שנמנה רב שפשוט לא יודע ? או רב בלופער שלמרות שיודע שמותר, יאסור ?
סנהדרין ה:
תחילת השורה השמינית מלמעלה (בחינת שמינית שבשמינית) ואב"א משום הא גופיה שרב בקיע במומי טפי, ןשרי מומי דלא ידעי אינשי ואמרי כי האי מומי שרא רב ואתו למישרא מום עובר.
אז מה האלטרנטיבה ?
למנות למחוז רב שפשוט לא יודע ותמיד יחמיר ?
אולי רב בלופער שאף שיודע שמותר הוא יאסור מחשש מדרון חלקלק…?
אני רציני.