מטבע זר וגזל

ככל הנראה ניתנו בטעות, אבל בעל החנות אמר שהוא לא מעוניין בהם.

לכאורה דינם כאבדה.
אבל במבט שני יש כאן בכל זאת בעיה, שכן הייאוש נוצר רק אחרי שהגיעו לקופה, ואז כבר חלה חובת השבה על בעל החנות. לכן זו אבדה שחייב להחזירה. וכשאי אפשר להשיב יש לתת לצרכי ציבור. שימי לב שמסברה זה דווקא לצרכי ציבור ולא לצדקה, שכן זוהי דרך להשיב באופן עקיף למאבד עצמו 0אין כאן חובת צדקה).
אבל במחשבה שלישית, לדעתי ניתן לקחת את המטבעות הללו. הן לא אבדו אלא ניתנו במקום מטבעות ישראליים שהיו צריכים להיות משולמים תמורת הסחורה. ואם כך, ברור שמי שזכה בהן זה בעל החנות שהרי מגיע לו התשלום המקורי וכעת הוא חסר. זה ניתן לו כתשלום על סחורתו. ואם כך, היה עליו להשיב לקונה ולקבל את התמורה במטבע ישראלית, אבל זה לא אפשרי. לכן מסברה נראה שזה שלו. ולכן כשבעל החנות מרשה לך לקחת את יכולה לקחת אותם. כך נראה לי.

כתבת (במחשבה שלישית) זה ניתן לו כתשלום על סחורתו ואם כך היה עליו להשיב לקונה ולקבל תמורה במטבע ישראלי וזה לא אפשרי ולכן מסברה זה שלו.

אם היה עליו להשיב ואין אפשרות למה זה נהיה שלו, זה דומה לגזל בשוגג שעליו להחזיר ואם אין אפשרות צריך ליתנם לצרכי ציבור?

בגלל שבמצב כזה שני הצדדים מבינים שהמטבעות שניתנו לו שייכים לו כי אין אפשרות לקבלם חזרה ואין אפשרות לשלם את התמורה שהוא חייב. מעבר לזה, הסברה נותנת שאם הוא חייב לי אין עליי חובה להשיב לו.