מיעוט של ספק בתורה
שלום
בגמרא בדף היומי הגמרא אומרת שלא יתכן שהתורה מיעטה טומטום ממצוות ראייה, כי הרי טומטום הוא ספק ולא יתכן שהתורה מיעטה ספק.
אני הבנתי שפשוט לא מסתבר להגיד שהגוף המצווה התייחס במפורש למקרה של ספק, אבל ראיתי ברש"י שהסביר שמהיכי תיתי לן לחייב ולכן לא צריך מיעוט.
עכשיו, למ"ד ספק דאורייתא לחומרא מדאורייתא, איך תתבאר הגמרא שלא יתכן שיש פסוק למעט ספק, הרי ככה הוא מבין את כל הספקות דאורייתא, שהתורה מחייבת על מצב של ספק, אז מה בעצם הבעיה להגיד שהפסוק מדבר על טומטום?