מכירת הבכורה

מדוע הרב מניח שלא? מה הבעיה בזה? ומה זה שייך למתן תורה?

אם הרב יוכל לפרט מעט יותר, ממש אודה לו מאוד

לא הבנתי מה יש כאן לפרט. הסברתי היטב את מה שהיה לי לומר.
ההלכה לא הייתה קיימת לפני מתן תורה, ולכן דרכי הקניינים לא היו בהכרח כמו בימינו. גם אם פעם היה ניתן לקנות משהו זה לא אומר שהלכתית כיום אפשר לעשות זאת.
אני מניח שלא כי אין מה לקנות כאן. מה אתה רוצה לקנות? את ירושת חלק הבכורה? זה דבר שלא בא לעולם. את עבודה במקדש? כבר אין.

ירושת בכור הוי דשלב"ל? לכאורה זה דקל לפירותיו. ולנאמר שזה היה קודם מתן תורה, מ"מ כבר ביאר הגרש"ש דקניינים ממוניים עניינם נעוץ בשכל האנושי ובהבנתו ולפי"ז לא שייך חילוק בין קודם ללאחר מתן תורה. ואלי יש לחלק בין דברים רגילים לדברים שמקורם בהלכה כגון ירושת בכור ועבודת המקדש. כמו שמצינו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. אז גם כשאין זה לגבוה אך קנין על דבר שמקורו מגבוה היינו מדין הלכתי יש הבדל לגבי קניין.

מה פתאום? לא מוכרים את הבכור אלא את הבכורה. זה לא דקל לפירותיו אלא פירות דקל.
ודברי הגרש"ש עמדו לפניי כשכתבתי. על כך רק אומר שדבריו לא מוסכמים (אם כי אני כן מסכים), ולכן יש כאן עוד סניף שיש לדון בו. ועוד, שגם לפי הגרש"ש לא נכון שאין הבדל בין לפני לאחרי מתן תורה. הוא רק אומר שדיני הקניינים יש בהם מרכיבים שהם מטא הלכתיים (שלא יוצאים מהתורה אלא קודמים לה – לא כרונולוגית אלא מהותית). אבל זה לא אומר שההלכה לא תשנה את דיני הקניינים. כשחכמים תיקנו משיכה במיטלטלין הם שינו את הדין שנהג עד אז ולפני מתן תורה. וכן מעמד שלושתם ועוד.
ובכלל, לגבי דשלבל"ע כבר נחלקו ראשונים ואחרונים אי שייך בזה קניין סיטומתא (מנהג הסוחרים). ולפי זה, אפשר שלפני מתן תורה קנו דבשלבל"ע, אבל אחרי מתן תוה זה מבוטל.
ולגבי הערתך על אמירתו לגבוה, לענ"ד אין קשר לנדון דידן. שם זה נקנה בלי מעשה מפני שבכל מקום בי גזא דרחמנא איתיה. אבל אין הדבר כן כשלא מקנים את הדבר להקדש.

א. הבכורה היא הדקל והירושה היא הפירות. נמצא זה מוכר דקל לפירותיו.
ב. הרב כתב שיש חולקים אגרש"ש ויש כאן עוד סניף שיש לדון בו. אני מאוד אשמח. אני מניח שאין כאן המקום. שהרב ימצא את המקום הראוי ויכתוב על כך. (: (:
ג. מש"כ הרב שאף להגרש"ש ההלכה יכולה לשנות את הקניינים, מ"מ פה לא מצינו. יכולת לא מעידה על עשייה בפועל. (ואיפה שמצינו כיצד עשו זאת? הרי הדבר לא קנוי לו ונמצא גזל בידו! הפקר בי"ד הפקר?)
ד. אם הבנתי נכון לגבי אמירתו לגבוה דמועיל באמירה משום שכל מקום הוא רשותו שלו יתברך, מה הסברא בזה? משום דאז יש גמירות דעת אף ללא מעשה? ולפי"ז אפשר להקנות בחצירו של לקוח בדיבור ללא מעשה.
ה. תודה רבה על ההתייחסות ושבוע טוב

א. בכורה היא סטטוס ולא דבר. אי אפשר למכור סטטוס.
ג. אם ההלכה כיום לא מאפשרת מכירה (דשלבל"ע) ואז היה אפשרי, הרי לך שזה השתנה.
ד. זו שאלה אחרת. טענתי לכאן היא שהאנלוגיה שעשית לדין אמירתו לגבוה אינה נכונה. ההבדל לא בגמירות הדעת אלא במעשה הקניין. אם הדבר נמצא ברשות גבוה הוא קונה אותו באמירה כי יש כאן כעין קניין חצר. אין לזה קשר להקנאה ללא מעשה או הקנאת דבר מופשט בהקשר אחר.

א. אני מכיר הרבה דקלים שהם סטטוס. מה המקבילה ההלכתית למושג סטטוס?
ד .מסכים לגבי האנלוגיה. שאלתי היא אם נכנסתי לחצר חברי כשכיפתי על קודקודי ללא כוונה לבצע קנין חצר ואז עיינתי באמונה היהודית ושכלי אנסני לכפור האם בכה"ג אוכל למכור את הסטטוס בד המיותר שעל ראשי לחברי, שלא על ידי קניין אלא באמירה לבד משום שהדבר נמצא ברשות חברי והוי כעין קנין חצר? (אני יוצא מנקודת הנחה שקנין חצר היינו הבאה לתוך רשותו במטרה להקנות. מה שלא התרחש )

כשאתה אומר מילות קניין יש כוונה להקנות. ואם הדבר נמצא בחצר הקונה הוא קנה. לא מבין מה לא ברור כאן. אבל נראה לי שמיצינו לגמרי. זהו.

מדוע זה דבר שלא בא לעולם, והרי לבכור יש חובות לזכויות כבר כעת (למשל כבוד אביו, או הכבוד כלפיו). ואם כן הוא מכר כעת את כל מכלול החובות והזכוית הללו?

ובאמת באבן עזרא שם כותב שיש זכויות כבר כעת. עיי"ש

זכויות וחובות לא נמכרות. אפילו חוב באופן עקרוני אינו נמכר, אלא מתקנת חכמים (מעמד שלשתן).