ממצאי החוקרת ג'יין גודל מול רעיון המוסר האובייקטיבי
הממצאים של ג'יין גודל (פרימטולוגית) בקרב שימפנזים מציבים אתגר עמוק לרעיון של מוסר אובייקטיבי. גודל הראתה שלשימפנזים יש סימנים פרוטו תרבותיים מובהקים, כלומר דפוסים יציבים של מנהגים, טקסים, דרכי תקשורת ואפילו כלי עבודה שעוברים מדור לדור. מדובר בהתנהגויות שאינן רק ביולוגיות טהורות, אלא תוצרים של למידה וחיקוי בתוך קבוצות חברתיות מוגדרות. בתוך אותן תרבויות ראשוניות מופיעות גם התנהגויות שאצל בני אדם נחשבות מוסריות, כמו שיתוף פעולה, טיפול בצעירים, פיוס ודאגה לחלשים.
במקביל גודל תיעדה תופעות קשות לא פחות. אותם שימפנזים בעלי הסממנים התרבותיים יוצאים גם לפשיטות מאורגנות על קבוצות יריבות, משתלטים על טריטוריות, ולעיתים אף מבצעים רצח יזום של פרטים בודדים. התנהגויות שבהקשר אנושי היינו מגדירים כבלתי מוסריות לחלוטין מופיעות בטבע כחלק מהאסטרטגיה החברתית של מין ביולוגי, ללא כל מושג של חוק, ערך או ציווי.
העובדה שדפוסי התנהגות המשלבים נדיבות ואלימות, חמלה וברוטליות, נוצרים בתוך מסגרת פרוטו תרבותית של קופי אדם שאין להם שפה אנושית, תיאולוגיה או פילוסופיה, מערערת את ההנחה שמוסר מחייב נובע מעיקרון אובייקטיבי. היא חושפת שהתנהגות שאנחנו מפרשים כמוסר מופיעה בטבע מתוך צרכים הישרדותיים, לחץ אבולוציוני ותפקידים חברתיים, ולא מתוך אמת נצחית שמתקיימת מחוץ לעולם.
אם מוסר, אלימות, שיתוף פעולה ותחרות צומחים כולם מתוך תהליכים טבעיים ותרבותיים – ראשוניים שאינם תלויים בהכרעות מודעות או בערכים מוחלטים, הרי שלא ניתן לראות במוסר אמת אובייקטיבית מחייבת. המוסר מתגלה כמשהו משתנה וגמיש, תוצר של חברה ושל נסיבות, ולא כחוק עליון שקיים ללא תלות בעולם
אין שום קשר לממצאיה של גודול. תמיד אפשר לטעון שהמוסר הופיע כי יש לו ערך שרידותי (לאלטרואיזם יש ערך שרידותי). זו טענה עתיקה.
מאידך, זה שיש הסבר אבולוציוני לא אומר שאין תוקף למוסר. יש גם הסבר אבולוציוני להתפתחות העין שלנו. האם זה אומר שמה שהיא מראה לנו אינו נכון או אינו קיים? האבולוציה סייעה לנו לגלות את חוקי המוסר שיש להם תוקף אובייקטיבי.
אגב, הממצאים שתיארת, אם בכלל, אומרים בדיוק את ההיפך. אם המוסר היה תוצאה של אבולוציה בלבד, למה שיהיה הבדל בין ןקופים לבינינו? למה אצלם יש מערכת שכוללת ערכים שליליים ואצלנו לא (לא התנהגויות שליליות. זה ודאי יש גם אצלנו. כוונתי כאן לערכים שליליים. אין כאלה שחושבים שלרצוח זה ערך חיובי). המסקנה שאני הייתי מסיק היא שאנחנו בניגוד לקופים לא עבדים לאבולוציה שלנו אלא מוסיפים עליה בקרה תבונית ומוסרית. אנחנו לא מתנהלים רק לפי דחפים ספונטניים אלא מתוך קבלת החלטות והכרעות אתיות.
מעבר לכל זה, העובדה שכולנו חווים שיש תוקף למוסר, אומרת שנטל הראיה הוא על מי שטוען שזוהי אשליה כתוצאה מהבניה אבולוציונית.
מה שאתה כותב לא באמת מתייחס לטיעון שלי. אני לא טוען שהמוסר האנושי מגיע משימפנזים או שהתנהגות שלהם מסבירה את כל המערכת המוסרית שלנו. הנקודה פשוטה בהרבה. כשאנחנו רואים אצל שימפנזים תרבות בסיסית, שיתופי פעולה, אלטרואיזם וגם אלימות מאורגנת בתוך אותה מערכת חברתית, זה מראה שתופעות שאנחנו קוראים להן מוסריות אינן דורשות ערך אובייקטיבי או ציווי חיצוני כדי להתפתח. הן יכולות להתעצב באופן טבעי מתוך מבנה חברתי ולחצים אבולוציוניים. זה הכל. אתה פשוט פסחת על זה.
ההשוואה שלך בין מוסר לבין העין לא מחזיקה. חושים מתפתחים כדי לזהות מציאות פיזית. יש להם מנגנון תיקון טבעי. מי שתופס לא נכון את המציאות מת. אבל מוסר הוא לא זיהוי של אובייקטים בעולם. הוא מערכת נורמטיבית. אבולוציה יכולה לברור התנהגויות שמקדמות הישרדות או שיתוף פעולה, אבל אין שום מנגנון אבולוציוני שמכוון אותנו לזהות ערך אובייקטיבי שנמצא מחוץ לעולם. זו קטגוריה אחרת לגמרי מהעין ולכן האנלוגיה פשוט לא רלוונטית.
גם מה שאתה אומר לגבי ערכים שליליים אצל קופים ואצל בני אדם לא מדויק היסטורית. בני אדם לאורך רוב ההיסטוריה כן החזיקו ערכים חיוביים כלפי דברים שאנחנו היום מגדירים כרעים לחלוטין. נקמת דם, הקרבת ילדים, עבדות, עינויים טקסיים, רצח של אויבים כאידיאל. קופי אדם לא מחזיקים ערכים, הם מבצעים דפוסי התנהגות. ואתה מערבב בין התנהגות לבין ערך נורמטיבי. כך שההבדל שאתה מצביע עליו לא מחזיק.
כאשר אתה אומר שאנחנו מפעילים בקרה תבונית ומוסרית, אתה מתאר תופעה טבעית של יצורים עם מוח מפותח יותר. זה לא מוכיח שמוסר אובייקטיבי קיים, אלא שבני אדם מסוגלים לייצר נורמות מורכבות יותר. כל מודל טבעי לחלוטין מצפה לזה בלי להזדקק לערך מחייב מחוץ לתרבות.
ולגבי הטענה שכולנו חווים שהמוסר אמיתי ולכן הנטל על מי שמפקפק. אינטואיציות מוסריות הן במידה רבה תוצר אבולוציוני ותרבותי. הן משתנות בין עמים, זמנים ומצבים. החוויה הפנימית של ודאות מוסרית לא מוכיחה שהמוסר קיים כאמת אובייקטיבית, בדיוק כמו שהתחושה הפנימית שיש לי "אני" אחיד לא מוכיחה שיש לאני הזה מהות נפרדת. זה פשוט האופן שבו המוח חווה דברים.
בסופו של דבר, לא טענתי שמוסר אובייקטיבי בלתי אפשרי אלא שהעובדה שתבניות מוסריות מופיעות ללא מערכת ערכים אובייקטיבית מערערת את הדרישה לחשוב שמוסר חייב להיות כזה. ההתנהגות של הקופים לא נועדה להסביר אותנו אלא להראות שתופעות שמזכירות מוסר לא דורשות בסיס מטפיזי כדי להופיע. וזה החלק שאתה החמצת.
לא פסחתי על כלום ולא החמצתי כלום. נראה שאתה פסחת על כל מה שכתבתי, כמתואר בסיכום של דבריי. אז אסיים כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer
