מנהגי אבלות

שלום הרב
הרב מלמד כותב בפניני הלכה –
אף שמצד תקנת חכמים איסור הרחיצה חל בתשעה באב בלבד, נהגו הראשונים להחמיר ברחיצה גם בימים שלפני תשעה באב. בספרד נהגו רבים להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בשבוע שחל בו תשעה באב, ואילו באשכנז נהגו שלא לרחוץ כלל בתשעת הימים אפילו במים קרים, ורק לקראת שבת חזון התרחצו מעט במים קרים (שו"ע תקנא, טז; מ"ב שם, כה"ח קפו). אבל כיום הרגלי הניקיון והרחיצה השתנו לחלוטין. בעבר לא היו מים זורמים בבתים, לכן רחצה היתה נחשבת לאירוע מיוחד של תענוג ופינוק, ולא נגרם לאנשים כמעט סבל ממניעת רחצה. אבל כיום שהכל רגילים להתרחץ, הרחצה הפכה לדבר שגרתי, ורבים רגילים להתרחץ בכל יום עם סבון, ואם לא יתרחצו יום אחד, יסבלו, ויש שאפילו יתקשו להירדם עקב כך. לפיכך, כל מי שחש צער מכך שלא התרחץ, רשאי להתרחץ ולהשתמש בסבון ושמפו לחפיפת הראש. ויתרחץ במים פושרים ולא חמים, כדי שלא יהנה מרחיצתו, וכל מגמתו תהיה לניקיון בלבד. וכן הדין למנהג יוצאי אשכנז בכל תשעת הימים, ולמנהג יוצאי ספרד בשבוע שחל בו תשעה באב, אבל לפני כן מותר למנהג יוצאי ספרד להתרחץ במים חמים לשם להנאה.
מסתבר שהוא צודק. השאלה, מדוע לא לומר זאת בעוד דיני אבלות (למרות שרחיצה רק מהראשונים), לדוגמא, היום ללבוש בגדים נקיים אלמנטרי, ולא מחליפים פעם בשבוע. וכן מלאכות הכיבוס והגיהוץ לא מסיחות מאבלות וכו'.
יש שיקולים חינוכים של א"א להיות כל כך נהנתנים וגם כך לא מתאבלים וכו' – אפשר לענות עליהם. אך נראה שגם אם הם נכונים הם לא מספיקים.
אז למעשה היש מקום להקל?