מניין מגיע כוחו של המנהג

שם מדובר על מנהג לגבי שאלה הלכתית… האם המקורות של הרב אינם קשורים יותר למנהג שאינו הלכתי, הנהגה (כמו להיבטל ממלאכה וכו')?

לא חשבתי על החילוק הזה, אבל איני רואה לו מקור. מה ההבדל? בפרט אם מדובר בנדר מאי שנא מנהג הלכתי ממנהג אחר?

באמת אם המקור הוא נדר, אז אין שוני (רלוונטי לשני המקרים). אבל המקורות שמובאים במאמר מדברים יותר על תוקף המנהג ככלי בהכרעת הלכה (לא כמשהו שנותן תוקף לנוהג שאין חולק שאינו מחויב הלכתית).

נו, אז מה? גם אם הוא עוסק במנהג בהכרעת הלכה עדיין המקורות שהבאתי רלוונטיים. אם נדר רלוונטי למה אל תיטוש לא יהיה רלוונטי?