חדש באתר: מיכי-בוט. עוזר חכם על כתבי הרב מיכאל אברהם.

מסכת שבת מג א'

שו"תקטגוריה: עיון תלמודימסכת שבת מג א'
אברך שאל לפני 19 שעות

שלום הרב במסכת שבת דף מג עמוד א' – בתוספות דיבור המתחיל 'בעודן עליו' 
נראה שאפשר להבין את שיטתו של רבי שמעון בשתי דרכים:
מצד אחד אפשר להבין מהתוספות שרבי שמעון בכלל לא סובר דמיגו דאיתקצאי דבין השמשות יתקצאי לכולי יומא ולכם מתיר את השמן מן הנר שכבה.
מצד שני אפשר להבין שדעתו של רבי שמעון היא שהוא כן סובר דמיגו דאיתקצאי אלא שהוא מסייג את הכלל למקרים בהם לא הייתה כוונה לשימוש בחפץ לאחר שסיים את תפקידו.
 האם יש דרך להכריע מה דעתו של רבי שמעון בנושא הזה ?
ושאלה שניה –
כשרבי יצחק מתרץ את כל האני תיובתא ב'דשאני הכא דצריך למקומו' 
 נראה לי מוזר שההיתר שהוא נותן לאיסור הוא גופא האיסור .
כלומר אם האיסור הוא לעשות שימוש בכלי למען דבר שאינו ניטל , ההיתר הזה בכלל לא מתמודד עם הבעיה.
 שהרי בעצם בכל פעם שאני מרים איזה שהוא כלי בהיתר אני אוכל לעשות בו את גוף האיסור שבאנו לאסור.
אשמח להסבר גם בנושא הזה 
תודה

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 14 שעות

לא הבנתי מה הקשר לתוס'. הוא אומר שלר"ש אין מיגו דאתקצאי בכלל. ברעק"א דן במחלוקת ר"ש ור"י ומעלה שתי אפשרויות: האם חלקו בדין מוקצה או בדין מיגו דאתקצאי, והדברים עתיקים (ראה למשל סקירה כאן: https://www.yeshiva.org.il/midrash/34453).
את השאלה השנייה לא הבנתי. אם הוא צריך למקומו של הכלי אז זה לא לצורך הדבר שאינו ניטל אלא לצורך מקומו. ומכיוון שצריך למקומו יכול כבר לשים אותו בכל מקום שירצה. אגב, גזירת כלים בכלל לא ברור שהיא מדין מוקצה. בפשטות זו גזירה נפרדת של נחמיה בן חכליא, ולכן התירו לצורך גופו ומקומו מה שלא מצאנו במוקצה רגיל. ואולי לזה גופא התכוונה הגמרא שמדובר בצריך למקומו, שבאו לומר שזוהי גזירת כלים ולא מוקצה. אבל זו סתם הערה שעלתה לי. 

השאר תגובה

Back to top button