מפה לשם

רציתי לפנות לכבוד הרב לגבי כמה שאלות והערות בענייני דיומא ובמיוחד לגבי מצות הסביבון.
מצות הסביבון מעוררת תהיות בגדר המקום כלפי נס. ההלכה קובעת שאותיות הסביבון שונות בין ארץ ישראל וחוץ לארץ, בארץ הקדש האותיות הם נ ג ה פ, פ בשביל המילה פה, אבל זה מוחלף בש, שם בארצות העמים.
ברם קשה מה החילוק בין ארץ הקדש וחו״ל? האם היה נס באילת, במצפה רמון או שמא בעמק החולה? לכאורה הנס היה בירושלים ואם כן ההלכה צריכה להיות שרק סביבוני ירושלים ישאו בגאון את האות פ? הנפק״מ היא גם לגבי ברכת שעשה לי נס במקום הזה, מי שנעשה לו נס בא״י יברך על כך בכל מקום בארץ הקודש כמו שבכל ארץ הקודש הנס היה ״פה״?
שאלה נוספת, האם לכל סביבון דין חפצא של מצוה וטעון גניזה? אר או רק סביבון ששיחקו בו לשם מצוה? והאם פחיתות כבוד לשחק על הקרקע?
ובדרך הסיבוב, האם צריך לסובב דוקא לימין שכל פניות יהיו לימין כמפורש בהלכה, וכן האם להקפיד לסובב ביד ימין דוקא ומה דין איטר?
לגבי דין חינוך, האם כל קטן היודע לסבסב מחוייב, או רק אם יודע גם אותיות הנגהפ/ש ומשמעותם?
לגבי החומר ממנו ראוי את הסביבון ראיתי שבבני יששכר הקפיד שיהיה דוקא מעץ והביא סמ״ר לדבר מהכתובים, אבל מסופר על גדולי הדורות שהקפידו בשל כסף. האם זה בגלל שיתכן וחששו לכלי שמקבל טומאה והעדיפו פשוטי כלי עץ ורק גדולי הדורות ששמרו על הסביבון בקדושה ובטהרה נהגו להדר בשל כסף? אולי כדאי להדר אף בשל זהב או שעדיף להמנע שלא יקטרג (חטא העגל)?
אשמח אם כבוד הרב ירחיב קצת בעניין המצוה, איני רוצה ללחוץ אבל אם הנושא מעניין רבים אולי יש סיכוי לטור מסודר הכולל את הרעיונות של המצוה והנפק״מ למעשה לכבד זאת חנוכה?
שנזכה לראות בבנין ביהמ״ק במהרה בימינו. אמן.
החותם בחרדת קדש – חכם חנוכה