מצווה להתגייס?

למה זו אינה מלחמת מצווה? (אני מתכוון לעיתות מלחמה, לא שירות סדיר)

קודם כל, בלי להתאמן בשלום אין אפשרות לשרת במלחמה. אז זה לפחות מכשירי מצווה. האם היית מעלה בדעתך לא לבנות סוכה כי אין מצווה בזה, ואז להגיע לחג בלי סוכה לשבת בה?
מעבר לזה, שירות סדיר הוא חלק מהמלחמה. יש מלחמה בטרור והגנה על גבולות והרתעה. אנחנו במלחמה כל הזמן.
אבל לדעתי מלחמה מסוג כזה אינה מצווה במובנה הפורמלי הרגיל. לא יותר מאשר להתגייס לצבא בלגיה אם בלגיה נמצאת תחת איום. זו מחויבות של אזרח למדינתו. גם הרשימה ברמב"ם של שלוש מלחמות מצווה, שאחת מהן היא עזרת ישראל מיד צר אינה באמת מלחמת מצווה כמו שתי האחרות. זה דיני פיקוח נפש במישור הקולקטיבי (האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?! משה לא אומר להם שיש מצווה אלא מאתגר אותם מוסרית). במישור הפרטי, כשמישהו מאיים עליך יש לך 'מצווה' להתגונן? יש לך זכות וחובה להתגונן. זו אולי 'מצווה' באיזה מובן אישי (וחי בהם), אבל לא קשור למלחמות מצווה שהן מצוות ציבוריות למטרת מצווה. ראה ברטנורא סוטה פ"ח מ"ז שקורא לזה מלחמת רשות. ובכלל, ספק רב אם ניתן להגדיר מלחמת מצווה בלי מלך, סנהדרין ונביא. ההחלטה על מלחמת מצווה היא של המלך בלבד, אבל מינוי המלך הוא על ידי סנהדרין ונביא.
אבל כפי שכתבתי הדיון האם זו מצווה או לא אינו חשוב בעיניי.

אני ממשיך לשאול למרות שאתה חושב שזה לא רלוונטי למעשה בשביל הדיון ההלכתי בנושא.
זו קושיה כללית על ההחלטה לכלול את עזרת ישראל מיד צר כמלחמת מצווה. גם אתה מסכים שזה נכלל בהגדרה של עזרת ישראל מיד צר. נכון? (אכן רש"י בתחילת סנהדרין אמר שרק המלחמה של יהושע הינה מלחמת מצווה, שמעתי פעם שיעור שרצה לבאר שהמחלוקת בין רש"י לרמב"ם תלויה בשאלה האם להגדיר מלחמת מצווה לפי השאלה אם עושים מצווה במעשה עצמו (רש"י) או שהמצווה היא בתוצאה שנוצרת (רמב"ם)).
לכאורה צריך נביא ומלך בשביל מלחמת רשות לא? ההתייעצות איתם למיטב זכרוני מוזכרת בהלכה רק במקרה של מלחמת רשות.

נראה שלא קראת את מה שכתבתי. אז למה אני בכלל כותב?