מציאות רוחנית

שלום, חשבתי בזמן האחרון על כמה נקודות לגבי המציאות החומרית והרוחנית, ורציתי לשאול אם הדברים שאני אומר נכונים בעיניך. דיברתי על זה עם כמה אנשים שהסכימו איתי פחות או יותר, אבל רציתי לשאול אותך כיון שאני מעריך את הניתוח והדיוק שלך.
א. מוגבלות החושים – הנקודה הראשונה היא ההבנה שהקליטה שלנו את המציאות מוגבלת. התפיסה שלנו את המציאות נעשית באמצעות החושים. יש לאדם גם שכל, אך השכל מתבסס על מידע שמוצג לו על ידי החושים. ממילא כל המציאות שהאדם מצייר חוץ לו היא רק מציאות חומרית-חושית.
אדם עיוור, אינו יכול לראות. המציאות מצטיירת לפניו רק על בסיס ד' החושים האחרים. אם כל האנשים היו עיוורים, הם לעולם לא היו יכולים לצייר את המראה של המציאות.
ממילא קל להבין שיש צדדים נוספים של המציאות שהאדם לא יכול לתפוס. כמו שהעיוור לא יכול לתפוס את המראה של העצמים החומריים, כך גם אנחנו לא יכולים לתפוס צדדים נוספים שאינם נקלטים באחד מחמשת החושים.
נעיר שכמו שהמראה אינו של עצם אחר מאותו העצם שאותו אנחנו קולטים באמצעות חוש המישוש למשל, אלא הוא מראה של אותו העצם, כך אין סיבה לומר שבאותם עצמים ממש שאנחנו קולטים בחמשת החושים אין צדדים נוספים שאיננו קולטים. כלומר באותם עצמים שאנחנו קולטים את צידם החומרי, יש אולי צדדים נוספים. [אף שאפשר גם להבין שיהיו עצמים נפרדים שא"א לתפוס אותם בצורה חומרית, ואפשר לתפוס אותם מצדדים אחרים].
ב. האדם – ישנה הויה אחת בלתי חומרית שאותה אנחנו כן מצליחים לפגוש – הרוח האנושית. האישיות של האדם היא יש בלתי חומרי. האדם פוגש חווה ומודע לעצמו לא באמצעות החושים, אלא בצורה בלתי אמצעית. אם כן ע"י המפגש של האדם עם עצמו הוכח שלא רק שאין קושי להבין שאכן יש מציאות שאינה נקלטת באמצעות חושים, אלא שזה אכן כך.
נקודה חשובה נוספת, שאף שהאדם מתוודע למציאותו הרוחנית ע"י תודעתו בצורה בלתי אמצעית, מציאותו הרוחנית אינה זהה לתודעתו, אלא שע"י התודעה הוא פוגש חלק מהויתו הרוחנית. מלבד זה שברור לאדם שמציאותו הרוחנית כוללת חלקים רבים שהוא כלל אינה מודע להם, ברור גם כן שכאשר אדם ישן למשל, או שאר מצבים שבהם האדם לא מודע, הוא עדיין קיים.
ג. קשר החומר והרוח – לאחר שנוכחנו לדעת מתוך התבוננות במציאות החיים האנושית שישנה מציאות בלתי גשמית, רוחנית, שאיננה ניתנת לקליטה באמצעות החושים, יש להתבונן מה היחס בין אותה המציאות הבלתי חומרית לבין החומר. כלומר מה היחס בין הגוף והרוח.
לא אכנס לניסיון להבין את הפלא של היחס הזה, אבל לצורך העניין אצא מתוך האינטואיציה הפשוטה שהוא קיים. יש קשר דו צדדי בין החומר לרוח, כך שאירועים חומריים פיזיקליים משפיעים על רוחו של האדם, ורוחו של האדם חוזרת ומשפיעה על גופו.
ד. הסתכלות חומרית על האדם – נחדד שאף לפי דברינו שיש קשר בין הצד הרוחני שבאדם לבין גופו של האדם, מכל מקום אפשר היה לנתח את התנהלותו הפיזית של האדם בהתעלמות מהצד הרוחני שבו. כמובן שהסתכלות זו היתה מפספסת חלק מהשרשרת הסיבתית, ומן הסתם עלולה ג"כ לטעויות (גם בהתעלם מהעובדה שיש רצון חופשי).
ה. הויות רוחניות נוספות – אנחנו פוגשים רק הויה רוחנית 'אחת', את עצמנו. השאלה היא האם הגיוני להניח שכמו שישנה הויה רוחנית אנושית, ישנן הויות רוחניות נוספות. כמובן ש'לא ראינו' אינה ראיה, כיון שכפי שנתבאר אנחנו קולטים את המציאות באמצעות החושים, והללו תופסים רק היבטים חומריים, וכמו כן העובדה שאנחנו מצליחים להסביר את המציאות גם בלי להניח את קיומה של הויה רוחנית סותרת את העובדה שיכול להיות שישנה הויה כזו, ואף יש לה השפעה על החומר.
לגבי אנשים אחרים, בלי משים אנחנו משליכים מעצמנו עליהם, ומניחים שגם הם אינם רק גוף, אלא מורכבים מצד גופני וצד רוחני. ההסבר לכך הוא שאנחנו פוגשים את זה בנו. כמו כן בחיות לדוג', רוב האנשים מניחים שישנה מציאות רוחנית מסויימת, וחיה אינה הויה פיזיקלית בלבד. השאלה היא האם יש סיבה רציונלית להניח שדוקא באנשים וחיות יש מציאות רוחנית שקשורה למציאותם הגשמית, או שמא העיקרון הזה נכון בכללות המציאות. מעצמנו אנחנו לומדים לכל האנושות, ורוב האנשים לומדים גם לחיות המפותחות יותר, ולמה לעצור שם? האם בחיות פחות מפותחות כמו חיידק יש סיבה להניח שאין מציאות כזו? ולמה לעצור איפה שישנם חיים ביולוגיים, ולתלות את ההויה הרוחנית במציאות גופנית ביולוגית? ולמה לעצור בצומח ולא להמשיך לדומם?
כמובן שכל מה שאנחנו אומרים שישנה מציאות רוחנית שקשורה למציאויות החומריות, אין הכונה שהיא נמצאת 'בהם', שהרי היא מציאות חומרית שאינה קיימת במרחב. אלא הכוונה רק היתה לומר שיש לה קשר של השפעה (הדדית) איתם. כמובן אין בעיה לומר גם שישנן הויות רוחניות שלא קשורות ומשפיעות על יש גשמי.