משנה (לכאורה) אגוצנטרית!
במשנה ראש השנה פ"ב מ"ז כתוב שגם אחרי שהיו מקבלים כת עדים על החודש היו ממשיכים לתשאל מלמעלה את שאר הכתות שבאו, 'לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהיו רגילים לבוא'.
והציק לי: האם 'כדי שלא יצאו בפחי נפש' הוא לא מספיק סיבה? האם אנחנו עסוקים בלתת הרגשה טובה לשני רק כי לנו זה משתלם?
אשמח לדעת איך הרב מפרש את זה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לו היו כאן שתי סיבות, היה כתוב 'ובשביל', כשכתוב 'בשביל' הפירוש ש'כדי שלא יצאו בפחי נפש' אינו סוף הטעם (משום שזה סיבה בפנ"ע), אלא שצריך סיבה גם לזה עצמו – למה היו מתחשבים באותו מפח נפש.
היכן הרב הרחיב על 'מנהגם של חכמים' זה? (כסיבה נוספת כן מנהגם להביא טעם מוסרי?), אשמח לעי' כי את הדוגמאות לא הבנתי, שהרי הטעם ללא תחבול בגד אלמנה הוא מוסרי במובהק – שלא יצא עליה שם רע בקרב שכנותיה! (ואם הוא הלכתי, איזה טעם מוסרי היה אפשר לתת, שאעפ"כ לא הובא).
וגבי הקראת פרשת ביכורים, הרי לא היו מתביישים, פשוט לא היו מביאים, ומה שייך לנמק כדי שלא יתביישו?
תודה רבה.
צריך לקרוא: ובשביל שיהיו רגילים לבוא. גם כאן אין בעיה שייצאו בפחי נפש הרי הם לא יבואו. בדיוק כמו במקרא ביכורים. אבל זה לא נכון כי יהיו כאלה שלא יבואו ויהיו שיוצאים בפחי נפש או מתביישים. חוששים לשני הדברים.
ולגבי האלמנה, למה לא חששו לעצם הצורך שלה בכלים אלא רק לשמה הטוב? שוב, יהיו שיחזירו ויהיו שלא.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer