נגינה בשבת בחליל

על רגל אחת, "בטל טעם לא בטלה תקנה" זה כל מה שמבאס ביהדות הנוכחית, במיוחד היום בדור האינטרנט, צריך לקום כוח רבני גדול המונה אלפי רבנים, שהוא בוודאי יהיה גדול בחוכמה ובמניין ממה שהיה בעבר ושיתקנו דברים שאין להם קשר למציאות בימנו אנו.
הבעיה שלאף אחד אין אומץ רבני, ובמקום שיתבטלו גזרות כל הזמן מוסיפים.

זה מזכיר לי את הצבא שכל פעם מגיע איזה מג"ד עם גזירה חדשה, כשהוא הולך הגזירה נשארת והבא אחריו מוסיף לו עוד.

בשביל לבקר צריך ללמוד ולדעת. מהביקורת שלך נראה שאתה מחפש "אומץ" במובן שאותו ביקרתי בטור 510 (ראה שם היטב). לא יעזור לאסוף המוני רבנים כי המניין שבו מדובר הוא מניין של חכמים בסנהדרין. דבר שנקבע בסנהדרין לא מתבטל אלא בסנהדרין אחרת.
בטל טעם לא בטלה תקנה זו לא היהדות הנוכחית אלא כלל שקיים כבר דורות רבים (כבר מהתלמוד). אכן הוא מציק, כי בגלל שאלפי שנים כבר אין סנהדרין זה תוקע אותנו ולהערכתי מי שקבע את הכלל הזה לא חשב על מצב פתולוגי כמו זה. אבל עדיין יש להלכה כללים, ואומץ לא מספיק כדי לנהוג נגדם. זה דורש גם בסיס הלכתי. בדיוק כמו שחוק שלא מוצא חן בעיניך לא ישתנה אלא אם הכנסת משנה אותו.
גם לי יש ביקורת על האיבון ששורר אצלנו, אבל הביקורת הזאת מבוססת על היכרות עם ההלכה והצבעה על מכניזמים אפשריים ולא על "אומץ". לדעתי בהחלט יש אפשרות לשנות הלכה אבל זה דורש דיון בכל הלכה לחוד ולא טענות כלליות על "אומץ".

אף אחד לא מתקן כלי שיר? הרבה מאוד אנשים יודעים לחבר מיתר של גיטרה ודברים כגון אלה. אדרבה, בימינו שכלי נגינה כל כך נפוצים כנראה שיותר אנשים מתקנים כלי שיר מפעם.