נהגים שמתעסקים בפלאפון לכלא

ומדוע להעניש מישהו מתוך נקמה זה בסדר?
האם יש ערך בנקימה לדעתך?

או שמא אתה טוען שזה טבע האדם ואנחנו פועלים כך בסוג של בדיעבד?

הטענה היא שנקמה היא רגש טבעי ולגיטימי אלא שלאדם עצמו לא נכון לתת לנקום. זה יהיה לא פרופורציוני ויזיק לנפשו שלו. לכן המדינה עושה זאת במקומו באופן קר ומבוקר. בהקשר הדתי זה פחות לגיטימי כי מאמינים שיש מי שינקום במקומנו (הקב"ה).

מעתיק לכאן תגובה קשורה משו"ת דומה:
אורן הגיב לפני 4 חודשים
גם בתפיסה שבה מענישים רק בשביל הגנה והרתעה, יש מקרים שבהם הגמול הוא מה שנותן לגיטמציה להעניש בכלל. לדוגמא, נניח שמדובר בפושע זקן שאינו מהווה סכנה לחברה, אבל יש צורך להרתיע פושעים אחרים שילכו בעקבותיו. מבלי שהיה לחברה הצדקה להעניש את הזקן מתוקף זכות הנקמה בו, לא יכלנו להענישו, כי יש פה בעיה של מציל עצמו בנפש חברו (הציבור משיג הרתעה מאחרים ע”י פגיעה בצד שלישי – בזקן).
—————
mikyab צוות הגיב לפני 4 חודשים
נכון מאד. נדמה ליי שכתבתי זאת כאן (אולי בטור 47 על הענישה), שהגמול הוא ההצדקה לתת עונש מרתיע. מי שלא מגיע לו גמול אזי גם אם כשנעניש אותו נשיג הרתעה אין הצדקה להענישו.
————–

מעבר לזה אפשר להוסיף שבהקשר הדתי הנקמה גם מרבה נזק בעולם. למשל אם ראובן רצח בשוגג את קרובו של שמעון, ושמעון רוצה לנקום נקמת דם בראובן ולהורגו, הנקמה לא תשיב את קרובו של שמעון לחיים, אלא רק תוסיף מוות לעולם. לכן במיוחד במקרים של נזקים שנוצרו בשוגג יש להימנע מנקמה למרות שהימנעות מנקמה יש בה מעין פגיעה במידת הצדק. זאת גם הסיבה שעין תחת עין – ממון. מבחינת הפשט (והצדק), היה נכון יותר להוציא את עינו של מי שהוציא עין לחברו אפילו בשוגג. אבל בהסתכלות כוללת יותר, כדי להרבות שלום בעולם יש להמיר את זכות הנקמה בתשלומי פיצוי (אפילו שזה לא הכי צודק). לכן יש סוברים שגובה הפיצוי תלוי בשווי עינו של הפוגע ולא של הנפגע, כי הפוגע משלם לנפגע כדי שלא יוציא לו את עינו שלו.

אז ההצדקה של המדינה לעשות דבר כזה היא כדי להשליט סדר? שלא יבוא אדם פרטי וינקום?

ואם כן, אז מדוע זה בסדר? בגלל תחושות נקם שולחים בנאדם לכלא?

כן. יש תחושת נקם ויש הצדקה לממשה (כי מגיע לו). בניסיון לרצח יש הצדקה אבל אין תחושת נקם ולכן אין צורך לממשה.

לגבי ההצדקה לממשה, אני חושב שיש גם עניין של יצירת הרתעה לפושעים פוטנציאליים אחרים והרחקת הפושע מהחברה כדי להגן עליה (ואולי זה בעצם ההצדקה העיקרית, כי רק הקב"ה יודע אם באמת מגיע לאותו אדם עונש, ואיזה עונש)

ברור. בתורת הענישה מובאים הרבה נימוקים. כאן הזכרתי רק שניים שלושה כדי להדגים.

חשבתי להסביר את הפסוק ומכה אדם יומת במי שניסה להכות את חברו למוות ובסוף לא עלה בידו. שהרי נאמר כמה פסוקים לפני כן, ומכה כל נפש אדם מות יומת, מכאן שהפסוק ומכה אדם יומת עוסק במי שלא היכה את הנפש. התורה מלמדת שדין שניהם מיתה. אלא שלמכה הנפש זו מיתה בידי אדם שאינה ניתנת להמרה בתשלום, ולמכה האדם זו מיתה בידי שמים שניתנת להמרה בתשלומין.

אולי. ובפרט אפשר שזה ההסבר לשיטת הרמב"ם התמוהה שחמישה תשלומים הם סוג של קנס או כופר (שהמודה בהם פטור). אם כי שם מדובר על חובל ולא על ניסיון לרצח שכשל. ועוד מצינו כעין זה בכמה מקומות על חבלה "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא" (ראה למשל תוס' גיטין מב ע"ב ועוד). ושוב זה על חבלה ולא על ניסיון לרצח.

בהמשך לשו"ת הזה ולמה שאמרת בשיעור לפני אחרון בסדרת ספק וסטטיסטיקה לגבי ענישה על ניסיון רצח ותגובה על ירי טילים, שם אמרת שצריך להגיב/להעניש ניסיון רצח/ירי טילים כמו רצח גמור וטיל שפגע. כלומר שלתפיסתך צריך להעניש רק על הכוונה ולא על התוצאה. אבל ממה שכתוב לעיל בשו"ת נראה שדווקא אתה כן מקבל את עניין הגמול ותחושת הנקם כחלק לגיטימי מתורת הענישה.

איני בטוח לגבי הענישה כנקמה. בכל אופן, ברור שהממדים הענישתיים של הרתעה והגנה רלוונטיים לניסיון כמו למעשה. בפרט התגובה על ירי טילים, היא בעיקרה הרתעתית ומניעתית. לכן יש להגיב במלוא החומרה על ירי טילים ועל ניסיון לרצח. אם תרצה להחמיר עוד יותר על מעשה שהצליח – בסדר.