סובלנות כלפי ציבור
שלום הרב מיכאל,
סיימתי היום את ספרך 'אמת ולא יציב' (וזאת אחרי קריאה רציפה של שני הספרים הקודמים) וברצוני להודות על כל העושר שהענקת לי ועל פתיחת כיווני מחשבה בתחומים רבים.
אני רוצה לשאול על תפיסתך את הסובלנות. בעמ' 342 – 343, כתבת שזוכה לסובלנות רק מי שחקר וגיבש עמדה מתוך התייחסות לדעות אחרות. האם תנאי זה חל גם במישור הציבורי? אני מתקשה לחשוב שכאשר נרצה לדון על סובלנות כלפי ציבור מסוים, עלינו לבדוק מי מהציבור הזה חקר ומי לא חקר ולמיין. האם לא יותר סביר לנקוט בסובלנות כלפי כל עמדה שאינה מזיקה מתוך מתן אוטונומיה בלי לבדוק האם האדם הפרטי באמת חקר?
סובלנות כלפי ציבור היא באמת יותר בעייתית, אבל יש רמות שונות של סובלנות. אני לא אכבד דעות של ציבור כזה (אלא אם המובילים אותו בחנו את העמדות וגיבשו עמדה מושכלת), אבל בד"כ לא אכפה עליו (גם אם אוכל). ככלל, כפייה לא מומלצת ברוב המקרים, גם אם היא מוצדקת. בדבריי אני דן בהצדקה לכפייה, אבל גם במקרים שהיא מוצדקת אני לא בהכרח ממליץ לנקוט בדרך זאת.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer