סמכות חכמים בעיני הפרט
שלום כבוד הרב. קראתי את דבריך (שנכתבו לפי מה שהבנתי לפני למעלה משנה) במאמר בנוגע לאמונת חכמים ולסמכותם. הבנתי מהדברים כי הרב סובר שהשארת המצב הקיים, מבלי להתאים את ההלכה, בעניינים שבהם טעמי חכמים אינם רלוונטים עוד- יש בה בעייתיות והיא נדחית מהשכל. מאחר ומול החשיבות של שימור המסורת והימנעות מהידרדרות לאנרכיה בהלכה, עומדים חילול ה`, ופספוס קיום רצונו. שהם תוצאות (ישירות או עקיפות) של שימור תקנות/חששות שטעמן (הגלוי לנו) אינו רלוונטי עוד.
ואכן אני מסכים עם הדחייה של התירוץ לפיו: הסברה לפיה, ייתכן כי לחז”ל היו כוונות נסתרות שהם לא פרסמו. מצדיקה את הנזקים שנגרמים לאנשים ולשם ה`.
שאלתי היא בנוגע להיבט האישי. איך הדברים יכולים לבוא לידי ביטוי בחיי האישיים? האם כל זמן שלא קם גוף בעל סמכות הלכתית שיכריע לבטל את התקנות והחששות- עליי להמתין ולקיים את הדברים במלואם?
או שמא כמו שאני נוטה להאמין, אך אשמח לשמוע את דעת הרב לגבי הנקודה ,על הפרט מוטלת חובה מוסרית, להימנע מלקיים את אותן תקנות וחששות. או לפחות לנהוג בהם בהסתייגות כלשהיא. מאחר וקיומם, מהווה תמיכה בתופעה שמקדמת חילול ה` ופספוס ציוויו,כמו במקרה של יו”ט שני של ר”ה. שאז מפספסים הנחת תפילין כמו שהרב הסביר.או בחשש קטניות- שהדבר גורם לחילול ה` כשאנשים רבים מסתכלים (אולי בצדק) בזלזול- על הנהגה זו. וכן לגבי חזרת הש”ץ (אם נצא מנקודת ההנחה שאין סיבה לתקנה זו היום)
לסיכום אשמח לשמוע את דעתך לגבי ההנהגה הפרטית הראויה בעניין זה.
בברכה, איתמר.