סמכות חכמים לדעת הרמבן
שלום רב הרב,
הסודית ספק דדבריהם מביא הרמבם שמקור סמכות חכמים היא מ"לא תסור", הרמב"ן חולק עליו וטוען שמשם אין לנו להבין זאת מכמה סיבות, פשט, ספק דרבנן לקולא, שזה מדבר על בית הדין הגדול בלבד ועוד.
בשביל לתרץ מניין לרמבן סמכות חכמים אם לא מהפסוקים השבנו, או מסברא (ר"ש שקאפ) או מכח הסכמת ה' לדבריהם (קובץ שיעורים) או מקבלת האומה (,בית ישי והרבה קוק).
שאלתי היא, לכאורה קשה מאוד על הרמב"ן שהרי הגמרא בעצמה מבינה שסמכות חכמים נובעת מלא תסור, כמו לדוגמה במסכת שבת דף כה "והיכן ציונו, רב אויא אמר מלא תסור" ועוד ועוד
הרמב"ן עצמו בהשגות לשורש השני מסביר שזו אסמכתא. אבל לגבי עצם המקור לשיטתו זו באמת שאלה קשה מאד. רא"ו כבר דוחה את האפשרות שזו סברא שהרי סברא דאורייתא. אבל אם אין סברא ואין פסוק אז מה בכלל יכול להיות המקור? הוא עצמו עונה שזה מפני שהסכימה דעת המקום לדעתם, אבל זה מחזיר אותנן שוב לסברא. הוא הדין קבלת האומה. בספרי רוח המשפט (שער ראשון) ובמאמר לשורש הראשון הצעתי הסברים. ההסבר שנראה לי הוא הסבר מהותי למושג האסמכתא שמזכיר הרמב"ן עצמו. זה יוצא מהפסוק אבל לא מהווה מימוש שלו (ובלשוני שם: זו הסתעפות מהפסוק ולא התפרטות שלו, ע"ש באורך).
לא הבנתי.
כשהגמרא כתבה "והיכן ציוונו – מלא תסור" כוונתה שזו רק אסמכתא? אם כך אז זאת לא תשובה טובה לשאלה היכן ציוונו…
לא רק זאת. הרי לכאורה ל"שיטתכם" לראשונים (כמו הרמב"ן) אין שום סמכות. ולכן זה שהוא אומר שזו אסמכתא, זה לא מחייב אותנו ואפשר לומר שזו דרשה מוחלטת וחיוב מוחלט.
מה הבעיה?
מי יגיד שזו דרשה מוחלטת וחיוב מוחלט?
שאלות טובות. עניתי עליהן ברוח המשפט ובמאמר הנ"ל. צריך להבין את משמעותה של האסמכתא הזאת לפי הרמב"ן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer