ספק בברכות
שלום וברכה.
בספר השלישי בטרילוגיה הרב מסביר שאף לדינים המתחדשים מסברה (ולא רק לדינים הבאים מסברה שמנתחת דין המפורש כבר בתורה), יש תוקף של דאורייתא לעניין ספיקות. יוצא אם כן שיש להחמיר בברכות הנהנין, שכן המקור לדין זה כולו בסברה (לפי הגמרא בברכות לה.). כיצד זה מסתדר עם הכלל הרווח שספק ברכות להקל, ובכללי עם ההנחה הרווחת שברכות הנהנין הן מדרבנן?